המחלה גומרת אותי...

אני לא יודעת ממה להתחיל, אבל לפני כשנה הייתי בחורה צעירה, עם שיער גולש , גוף נחמד ואמא טובה לפעוטה , עובדת וגם לומדת , שבדיוק תכננה עוד ילד, וכל החיים לפניה. עכשיו אני מסתכלת בראי ולא מאמינה . אני רואה בחורה ללא שד, קרחת, עם יד קצת נפוחה שתצטרך כנראה להיות עם שרוול לחץ , (לפי ממה שאני מבינה, השרוול זו "מתנה לכל החיים") שהפסיקה את הלימודים , ובקושי יש לה כוחות או סבלנות לילדה. לפעמים אני שואלת את עצמי - בשביל מה ????

היי אני באמת מבינה אותך, בשיא הפריחה פגעו בגופך, בלי חזה, בלי שיער, הגוף חלש. אני עברתי את זה, כריתה, נשירת שיער, הכל, ולא רק אני כלנו כאן בפורום. ותראי כאן עכשו את הבנות, התקופה הקשה עברה, חוזרים לשגרה,. זה אכן לא קל, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. המטרה היא לחיות!!!! ולשם כך אנו צריכות להלחם. לחיות בשבילך, לחיות בשביל המשפחה, והכי הרבה לחיות בשביל הקטנה שצריכה את אמא. כי אין כמו אמא. התקופה הקשה תעבור, תעשי שחזור, השיער יגדל, תלמדי להעריך כל דקה בחיים ולהנות מכל רגע, לעשות דברים שרצית אבל אבל לא עשית. את עדיין צעירה וכל החיים לפניך!!! אל תתיאשי!! מותר לבכות, מותר להשבר מידי פעם, אבל עליך לזכור שהתקופה הזו עוברת, היא זמנית ואחר כך תחזרי ללמוד, תביאי עוד ילדים, תבלי. מקוה שיעבור לך מהר המון בריאות רונית

כשהייתי בתחילת הדרך (לפני שנה וחצי) דברתי עם מספר נשים שחוו אף הן כריתת-שד, כדי להבין בפני מה אני ניצבת. כולן, לתדהמתי, ציינו כי הסרטן שינה את חייהן, לטוב ולרע, והן השכילו לקחת את הטוב בלבד: המחלה שינתה את הגישה לחיים ולסובבים אותן והיום הן יותר שלמות עם מה שהן בוחרות ועושות, יודעות להעריך את החיים. אז, וגם שנה מאוחר יותר, זה נראה לי הזוי לחלוטין. היום אני יודעת שאפיזודה זו מאחורי ושאוכל לנצח כל "מתקפה" שתבוא. לומדים לחיות עם השד המשוחזר ובעיקר ל"קבל" אותו. צריך לצאת מחוזקים מהתהליך הזה שנכפה עלינו באמצע החיים, ע"י שנתחזק מהסובבים אותנו ושנחזק אותם. אותי "תפסה" המחלה שבוע לאחר שהתחלתי ללמוד לתואר שני. החלטתי שהדבר לא יעצרני ואכן סיימתי את התואר לפני מספר חודשים. אל תעצרי תהליכים, להיפך - מלאי את החיים בדברים שאת אוהבת. נסי להינות משנות הילדות המדהימות של ילדתך. השיער יצמח, הנפיחות תרד (השרוול הוא לא חתונה קתולית) וכדאי שתשקלי שחזור-שד, כדי להשיב את תחושת הנשיות. נסי לראות את חצי הכוס המלאה - עברת חוויה קשה אך התגברת ואת תמשיכי להתגבר. היום, אני מבינה את דברי אותן נשים - קצב החיים המטורף שלי בעבר פינה מקומו לקצב מתון, אני בוחרת לעסוק במה שאני באמת אוהבת, משקיעה במשפחתי הרבה יותר מאשר טרום המחלה ויודעת להעריך דברים אחרת. לקח למעלה משנה להגיע להשלמה עם המצב החדש, אבל בסוף זה קורה. היי חזקה והיאחזי בטוב. הרבה בריאות, אפרת

ודווקא מהמקום הנמוך שאת כרגע נמצאת בו, תתחילי לתפוס גובה. למרות המחלה, למרות הכריתה, למרות השרוול, למרות הקרחת, את עדיין אישה ואם, שתפקידייך בחיים בהמתנה שתחזרי, שתקחי את עצמך ותודי לעצמך שהתגברת, שלמרות כל המינוסים שציינת, את חיה ותמשיכי לסחוב את עגלת החיים, כי כוח החיים הוא עצום. ראי, כל מה שציינת הוא אמיתי, אך רוב הרשימה היא זמנית. אני גם אחרי כריתה אך ביצעתי שיחזור מיידי, והיום לאחר שנה מהניתוח, אני אחרי הטיפולים, אני חיה עם השד המשוחזר בשלום, הנשיות שדאגתי שאבדה לי, תחושת הנשיות נמצאת היום במקום מכובד, לא עוד בושה, אלה השלמה מלאה עם מה שעברתי, והחלמתי ממנו. מאחלת לך בריאות.

שלום רב, אנו מבינות את מחשבתך, ולכן עמותת אחת מתשע הקימה את הקו החם, קו התמיכה שמופעל על ידי נשים שעברו את המחלה והבריאו. אנו מזמינות אותך להתקשר לקו 1-800-363-400 בימי א- ה בין השעות 10.30-13.30 ובין 16.00-19.00 בימי ג' גם בין 19.00-21.00 בנוסף עמותת אחת מתשע מקיימת מיפגשים בקבוצות תמיכה. אנא התקשרי. אנחנו כאן תמיד לרשותך. בברכה, צוות אחת מתשע

נראה לי כי תמיד מעודד לשמוע סיפורים של נשים אחרות אשר עברו דברים יותר נוראים וצלחו אותם- בגיל 28 התגלה בשד ימין גידול ענק, 9 בלוטות נגועות, הסרטן גנטי, עברתי 4 ניתוחים שאחד מהם כריתה דו צדדית ושיחזור מידי, מלא כימורטפיות (בערך18 טיפולים) והקרנות. היום אני שנתיים אחרי סוף הטיפולים. אני רוצה להגיד לך שיש עבור מה לחיות- החיים כל כך יפים וזה חבל שלפעמים אנחנו מפספסים אותם. תסתכלי על הירח, תשמעי את הציפורים, תראי את הפריחה המקסימה, תרדי לסיני, תחשבי על כל מה שאת רוצה להשיג בחיים (ואני בטוחה שיש הרבה דברים). קילשאה (אך נכונה)- בסוף כל רע תמיד יש טוב!!!! אל תרימי ידים כי הכל מהראש- הסרטן עצמו אך יותר מכך ההחלמה. ההתנפחויות ביד- אולי פיזוטרפיה? קרחת- סימן לזה שאת עכשיו עוברת לידה מחדש- אחרי כל הגיהנום הזה תמצא אישה שלמה וחזקה. שד- א. אישה היא לא רק ציצי. ב. תעשי שיחזור זה מאפשר להמשיך ולשמור על איכות החיים שלה את רגילה (בריכה, ים, צלילות וכו'). אל תפסיקי להאמין שרון

למיואשת מס' 2 ולכל חברות הפורום שענו לך, אני קוראת את כל התשובות המרגשות שנכתבו לך ואומרת לעצמי - יש בשביל מה לחיות, יש בשביל מה להתאמץ, יש בשביל מי לעבור את כל הסבל הזה. יש בחוץ נשים נפלאות שעברו את אותן חוויות קשות שאת מתארת ויצאו מזה מחוזקות, חמות ותומכות. אז נכון, זה לא מגיע לאף אחת, ואם יכולנו לבחור היינו מעדיפות לחוות מיליון דברים אחרים מלבד סרטן שד, אבל לצערנו לא שואלים אף אחת מאתנו. ואם המציאות הכואבת הזאת צריך להתמודד עכשיו. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שנכתב, זכרי שזאת תקופה קשה וזכרי שהיא עוברת... ובנתיים נצלי את הקשרים הנפלאים שיש כאן על מנת לעבור את התקופה. תעיזי ותפני כל פעם שתרגישי שאת בנפילה, שנוכל לעזור לך לקום ולהמשיך הלאה. את מוזמנת גם ליצור קשר עם הקו החם, וכן להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה המתקיימות בעמותה. בהצלחה. ותודה לכולכן על העזרה המדהימה שאתן מעניקות זו לזו נועה גואטה רכזת תמיכה