אחרי 4 טיפולי כימו

שלום חברות יקרות (ואני בהחלט מקווה - בריאות) 9 ימים מתום טיפול הכימו - AC - הרביעי שאשתי עברה היא החלה להרגיש חולשה רבה. היא אושפזה עם 38.5 חום וספירת הדם לא טובה: כדוריות לבנות 2.2, המוגלובין 8.3 וניוטרופילים 0.9. היא מטופלת באנטיביוטיקה ועוד. אחרי 3 ימים החום ירד קצת (38.0) והספירה השתפרה אך במעט. למותר לציין את דאגתי: האם מצב כזה "מקובל"? האם אפשר לבקש ממישהי חוות-דעת ו/או עידוד? אציין כי הכימותרפיה הנ"ל היא טרום-ניתוח וכי היא עדיין עומדת לפני מספר טיפולי TAXOL. כמו כן אציין כי 3 הטיפולים הקודמים עברו בשלום. מנדי

הי מנדי המצב הזה בהחלט שכיח. 10 ימים מהטיפול הספירות יורדות ואז צריך להזהר ולא להדבק בזהומים שונים. אצלי הספירות ירדו מטיפול לטיפול, כלומר המצב החמיר. מה שהציל אותי אותי זה זריקות נופגן. אבל בדיעבד, היום, אני יודעת שיש טיפולים משלימים שמחזקים את הגוף, יש דיקור סיני. אם בטיפול הבא זה יחזור על עצמו כדאי שתפנו לטיפולים כאלה. הסוף כבר קרב, הטקסול ממש יותר קל. מקווה שיעבור לכם מהר!!!!! רונית

לרונית א תודה על הענותך לפנייתי. כאמור, בשלב זה אשתי מאושפזת לפחות עד שהחום ירד מתחת ל 37.3. היום, לאחר 4 ימי אשפוז, נראה שהיא חשה קצת יותר טוב. אני תקווה שכך ימשיך. מה בדיוק "עושות" זריקות נופגן ועל איזה מדקר(ת) את ממליצה? אני מאחל לך החלמה מוחלטת - נפשית ופיזית. מנדי

היי אני לא כל כך מסכחמה איתך עי הטיפולים של טקסול הם יותר קלים , ועצם זה שזו העה הרווחת די מטעה את החולות שמצפות למשהו יותר קל וחוטפות הלם מהטקסול , רוצה לומר שאין כאן הכללות , כל אחת היא מקרה סטטיסטי בפני עצמו אני ציפיתי בקוצר רוח להגיע לטקסול , וזה היה קטסטרופלי

מנדי, שלום לך גם אני עשיתי כימו (5 טיפולים של CAF) לפני הניתוח. אחרי הטיפול הרביעי ועוד יותר ממנו אחרי החמישי היה לי מאוד קשה. אחרי החמישי נראיתי הכי חולה, והייתי סמרטוט, אבל רק אחרי השישי שהיה אחרי הניתוח, וכבר לא מי-יודע-מה שמרתי על עצמי, אושפזתי עם חום לארבעה ימים במחלקה האונקולוגית, חוויה שהבטחתי לעצמי שהיא תהיה חד-פעמית. צריך מאוד-מאוד להקפיד לשמור על אשתך בשלב הזה מפני זיהומים. אני, למשל, יצאתי מהבית רק להרצות פעמיים בשבוע, וביקשתי מהסטודנטים שלי לא לשבת בשורה הראשונה, ומאנשים לא בריאים לשבת בסוף הכיתה, ולא להתקרב אליי. אל תתביישו, אל תיתנו לאנשים חולים להיכנס אליכם הביתה, ובכלל תשמרו על בידוד רב לגביה ככל האפשר. תנשמו נשימה ארוכה, וכמו שבעלי ואני היינו אומרים (לא תמיד הצלחנו בזה), אנחנו נחיה יום אחרי יום, טיפול אחרי טיפול, בלי להסתכל רחוק... כשאני רואה את הדפים עם המון התאריכים של הכימותרפיות וההקרנות, זה נראה המון, אבל, עובדה שבסוף זה נגמר. היום יש טרדות אחרות - הבדיקות התלת חודשיות שהגוף נקי, שמכניסות את הכל לסחרור, ואותי להיסטריה - אבל זה קיום לגמרי אחר מתקופת הטיפולים, כשהתשובות הטובות מגיעות, הכל נרגע, והחיים נהדרים... עד הפעם הבאה. בכל אופן, תחזיקו מעמד גם אם יש נפילות. תזכרו שאשתך נלחמת על החיים, ובמלחמה כמו במלחמה צריך כל הזמן להיות על המשמר, ולעשות את המיטב והמרב, ותצליחו. ענת

למנדי המצב שאתה מתאר שכיח ביותר תוך כדי טיפול כימותרפי מאחר שהטיפול פוגע גם בתאים "טובים" המגינים על הגוף מזיהומים, זיהומים בהחלט עלולים לקרות במצב זה קשה לי להאמין שלא קיבלתם הסברים על זה (חוק זכויות החולה!!) אנא בקשו הסבר יותר מלא, וגם לגבי המשך הטיפול ד'ר רותי לאופר

מדוע לא רושמים לחולות סרטן השד את תרופת הארימידקס למרות שידוע שלטמוקסיפן יש הרבה יותר תופעות לוואי מאשר לארימידקס? מעבר לענין עלות התרופה.