דחוף-גוש בשד!!

אתמול הבחנתי באקראי בגוש בשד. אני מרגישה בליטה גדולה בערך כ- 3-4 ס"מ הגוש ממוקם קרוב לפטמה בצד שמאל, בשד השמאלי. חוץ מזה אין תופעות אחרות וגם לא בלוטות לימפה נפוחות בבית השחי. אני יודעת שאני צריכה לגשת לבדיקה, אבל אני סובלת גם כך מחרדות (בעיקר מסרטן) ומטופלת על ידי סרוקסט וקלונקס. מאתמול בלילה אני לא מצליחה להירגע. אני רק חושבת על זה שאם הגוש כבר בגודל כזה אז הוא בטח התפשט וכבר אין מה לעשות. אני במצוקה נוראית. בכל פעם שאני נוגעת בגוש אני כבר מתחילה לדמיין את "הסוף". האם כשיש גוש גודל כזה, יש סימנים נוספים? האם יכול להיות שמדובר במשהו אחר? אני צריכה לציין כי לפני מספר שנים ביקרתי אצל כירורג כשהבחנתי שיש לי גושים כואבים בשד כל פעם לפני המחזור, והכירורג אמר שאין לי סיבה לדאגה כי מדובר ברקמת שד או משהו כזה. נדמה לי שגם אז הגוש הזה היה, אבל עכשיו אני מרגישה אותו גם כשאני לא לפני מחזור. מתנצלת על ההודעה הארוכה אבל אני משותקת מפחד, לא מעיזה ללכת לרופא ואין לי עם מי לדבר על זה.

שלום רב, חששך בהחלט מובן לנו. אנו ממליצות לך ליצור קשר עם מתנדבות הקו החם של עמותת אחת מתשע על מנת לשוחח על החששות ולנסות להתגבר על הפחד מפני הבדיקה, מפני שאין כל אפשרות להמנע מבדיקת רופא. הקו חם מאויש על ידי נשים שהיו חולות בסרטן השד והחלימו. הקו החם פועל במהלך חודש אוקטובר 24 שעות ביממה ומספרו: 400 363 800 1. אנא אל תהססי להתקשר. מתנדבות הקו נמצאות כאן עבורך. בברכה,

שלום למודאגת. אמי פחדה לגשת להיבדק וחיכתה. היום היא אוכלת את עצמה על ההתעלמות שלה. היא חולה בסרטן שד, שחזר והתפשט בגוף. גשי להיבדק היום, בלי לדאוג מה יהיה, בלי לחשוב- בשבילך והילדים שלך. בת.

80% מהגושים שמתגלים בשד הם שפירים, שזה נתון די מעודד. כמו כן, הרופא יכול כבר בבדיקה ראשונית להעריך (עפ"י מישוש) מה טיב הגוש, כך שאם זה שפיר, תוכלי להרגע (יחסית) כבר אחרי הבדיקה הראשונה. אצלי באופן אישי התגלו בעבר 2 גושים, בטווח של מס' שנים, ששניהם אובחנו כשפירים. אני בהחלט מבינה את החרדה, וגם אני מאד חששתי לפני הבדיקה, בכל פעם (ואפילו לקחתי כדורי הרגעה!), אבל כאמור רוב הסיכויים שהבדיקה תפיג את חששותיך. ואם לא, על-אחת כמה וכמה שכדאי לך למהר ולאבחן על-מנת לקבל טיפול.

תודה לבת ולשושי על ההתייחסות והעידוד, וכמובן לנשים מעמותת אחת לתשע שהקשיבו וייעצו לי בהרבה הבנה וסבלנות. יש לי תור לבדיקה היום בערב. אני משותקת מפחד. מרגישה כמו ילדה קטנה ואבודה. כולכן כל כך נחמדות ואמפתיות, וזה משהו שחסר לי בחיי, בלי קשר לגילוי של הגוש. יחד עם זה אני מתפללת שלא אזקקק לתמיכתן בעתיד, ושתהיה לי האפשרות להנות מאכפתיות וסימפטיה בלי התמודדות עם מחלה. אין ספק שהבדידות שלי לא מיטיבה עם ההתמודדות, גם לא עם ההליכה לבדיקה. תודה לכולן ותחזיקו לי אצבעות.

ואם כן תזדקקי ךתמיכה שלנו בעתיד - ואני מתפללת לך שלא אז נהיה כאן גם אז