מה עושים

אני אישה בת 42 ומאז האבחון אני סובלת מאוד. לא מפסיקה לבכות ומאוד עצובה. אני מרגישה שלעולם לא אצאה מזה. שהילדים שלי ישארו יתומים. הגידול יחסית קטן והרופאה שלי אופטימית מאוד אבל אני פשוט לא מצליחה לתפקד. מרגישה שאין לי תקווה. לא מסוגלת לדבר עם אף אחד. מה עושים? איך חוזרים לתפקד?

שלום לך, את מספרת שקשה לך מאוד, והחרדה אינה מאפשרת לראות את העתיד, ההחלמה, הסיכויים הטובים. את מוזמנת להתקשר אלינו, באחת מתשע, ולדבר עם מתנדבת שהייתה שם, התמודדה עם המחלה והחלימה. הקו החם שלנו: 1-800-363-400 או אם תרצי, תוכלי לשוחח עם אשת מקצוע המתמחה בהתמודדות עם סרטן השד, ואולי בהמשך לנסות לבדוק אפשרות להצטרף לקבוצה של נשים במצב דומה. תוכלי לפנות אל עדי, 03-6021717 שלוחה 226 ולבדוק איתה מה האפשרות המתאימה לך. תרגישי טוב

אישה נפלאה ויקרה, אני יודעת מה את עוברת, אמא שלי חלתה לפני כתשעה חודשים,היא הייתה בערך באותו מצב . אני רוצה להגיד לך שיש לך שתי דרכים שאת חייבת ללכת בהן על מנת לעבור את מה שאת עוברת בהצלחה ובמיוחד שהרופאה שלך אופטימית והגוש קטן! 1. אין זאת בושה לפנות לרופאת המשפחה לקבלת טיפול תרופתי להרגעה והפגת החרדה. ואם צריך, גם לפנות לפסיכיאטר/פסיכולוג בהתאם לרמת הטיפול הנדרש. 2. חשוב ביותר לשתף את בני המשפחה (אח/אחות/אמא/חברה טובה/בעל) בכל מה שעובר עליך ובכל מה שאת מרגישה, כך לא תרגישי לבד ותביני שהיום את זקוקה לכל הכוחות לקראת המשך הטיפולים. בתקופה שתבוא עליך לקחת את הדברים צעד צעד ולא להרחיק לכת במחשבות. תאמיני בעמצך ותגלי שיש בך כוחות שלא ידעת עליהם. תעמידי את עצמך במרכז העולם. מאחלת לך בהצלחה בהמשך ורפואה שלמה בחיוך ענקי כדור ההרגעה של אמא

אישה יקרה, אני מבינה את מה שאת עוברת, כל אחת מאתנו שחלתה בסרטן השד עברה דברים דומים, כל אחת בדרכה. אני ממליצה לך בחום למצוא לך נשים שהיו במצבך ויכולות להקשיב לך ולתמוך. את מוזמנת להתקשר אלי לטלפון 0545217264. בברכות חמות

שלום לך עצובה וחרדה, את מתארת תחושות קשות של פחד וחוסר תקווה, המוכרות לנשים רבות שחלו בס"ש, ואני ביניהן. השלב הזה- שלאחר האיבחון, הוא באמת מאוד קשה, "קשה לעיכול", ו-"קשה לביצוע"... נראה ומרגיש כאילו "הולכים למות"...ולא מצליחים לראות עתיד ורוד יותר. זה מובן, ובסדר להרגיש כך, כי הרי באמת קרה משהו. זה הרי לא סתם, זה ס"ש, ומותר לנו לקחת את הזמן, להיות עצובות ולהתאבל על מה שקורה. במשך הזמן, מתחילים להתרגל למציאות החדשה הזו, ואז בד"כ אנו מגלות בנו או בסביבתנו כוחות ומשאבי עזרה חדשים, שעוזרים בהתמודדות. יש נשים הנעזרות בחברות, בבני משפחה,יש הנעזרות בקבוצות תמיכה,או בחברות הפורום,או בשיחה עם מתנדבות הקו החם או בשיחות טיפוליות פרטניות, כל אישה ומה שמתאים לה, על מנת לקבל את העידוד והתמיכה להן היא זקוקה. את מוזמנת בחום לשתף אותנו בתחושותייך, בהתלבטויותייך, ובמה שתבחרי. בכל מקרה, אני כאן לרשותך. ועד אז, רק "טיפ" קטן בינתיים- גם במחשבה הקשה שמתגנבת לראש אודות הילדים... יש אור קטן: הרי אנו נעשה הכל על מנת שהילדים שלנו לא יישארו חלילה יתומים.... אני אישית שאבתי המון כוחות מהכיוון הזה של "למען הילדים...", בריאות ושימחה