מיואשת..

מאז שגילו לי גרורה - פרקתי עול, הרגשתי רע עם עצמי, מאוכזבת מעצמי, ובכלל מיואשת. כתוצאה מזה - עליתי 8 ק"ג ! וזה לאחר 3 ק"ג שעליתי מתחילת הטיפולים. מס' רופאים כבר התריאו בפני שאני משחקת באש. אני יודעת שאני מסכנת את עצמי , אבל לא מצליחה לשנס כוחות להתמודד. אחרי שבוע שאני שומרת או עושה פעילות - אני מתחילה לחפף, מרחמת על עצמי.. ושוב עולה במשקל. אני יודעת שזה אסור במיודח לחולות סרטן שד , ובכלל . אני ממש מרגישה שאני לוזרית. שאני לא דואגת לעצמי. יש מישהי שגם עלתה במשקל הרבה והצליחה להוריד בלי רחמים עצמיים.. ? תודה

אביבה היקרה שלום, אני מצליחה לחוש מדברייך את הכאב והתסכול אותו את חווה. התמודדות עם המחלה והטיפולים מהווים גורם לחץ משמעותי מאוד אשר גורם לנשים רבות בין השאר גם לעליה במשקל. בפורום זה כתבו נשים רבות שעלו במשקל עקב המחלה ורבות מהם מדווחות על קושי משמעותי לחזור למשקל בו היו לפני המחלה. לצד החשיבות של ירידה במשקל, עליי להתייחס גם לדרך בה את מתייחסת וחווה את עצמך. כתבת שאינך מצליחה לשלוט בדחף האכילה גורם, מה שגורם לך למחשבה אוטומטית שאת לוזרית, לא שווה ולכן אין סיכוי שתצליחי לשלוט בדחף האכילה שלך. האומנם העובדה שבתקופה קשה זו את מתקשה לאזן את האכילה שלך הופכת אותך אוטומטית למפסידנית, חסרת סיכויי?! שימי לב שמחשבות מכשילות אלו הן אשר גורמות לתחושה של ייאוש ויוצרות מעגל אכזרי של אכילה, השמנה ייאוש ואז שוב אכילה. אני חושבת שלצד החשיבות של התחלת שינוי בהרגלי אכילה חשוב לשנות גם את דרך החשיבה שלך לגבי עצמך. דפוסי חשיבה אופטימיים יותר וריאליסטיים יסייעו לך מאוד לאורך כל תהליך ההתמודדות וכמובן שבין השאר יעזור גם לרדת במשקל. אני מקווה שנשים יוכלו לכתוב לך בפורום זה ולספר לך על דרכי ההתמודדות שלהן. כמו כן, באם תרצי תוכלי לברר אפשרויות תמיכה רגשית שיכולה לעזור לך בתהליך ההתמודדות. כולנו כאן בשבילך, אנה

הי אביבה, הורדתי 8 מתוך 10 שהעלתי בזמן הטיפולים. לקח לי חצי שנה, אומנם, ובעזרת השומרי משקל, אבל הצלחתי. ממליצה שתמצאי לך קבוצת תמיכה או איזושהי מסגרת, כי לבד זה כנראה נוראה קשה אם בכלל אפשרי. בהצלחה והרבה בריאות.