מצבי רוח

שלום רב, אני בת 39. לפני כשנתיים חליתי בקרצינומה, עברתי כריתה ושיחזור. אני מטופלת בטמוקסיפן, קיבלתי שוב מחזור לפני כשלושה חודשים, אחרי ששנתים לא קיבלתי. מעבר לכל התופעות, ישנה תופעה שהחמירה ומפחידה אותי - מצבי רוח ירודים מאוד. אני מאוד פגיעה, בוכה בקלות, לא מצליחה להינות או לשמוח באמת משום סיטואציה. אני לא רוצה להגיע למצב בו אצטרך טיפול תרופתי בדיכאון. הסביבה שלי תומכת ואוהבת ולצערי אני לא מצליחה לשאוב מזה מספיק אנרגיות. כלפי חוץ, אני משתדלת להראות שהכל כשורה. האם התופעה קשורה לטמוקסיפן? למחסור שחזר לי? לעיכול המחלה האיומה הזאת?? האם זה משהו מוכר רפואית ומה עליי לעשות? בבקשה, זקוקה לעזרתכם. (ד"א אני בטיפול פסיכולגי)

אסתי היקרה שלום, ראשית תודה ששיתפת אותנו. כפסיכולוגית רפואית שעובדת עם נשים רבות המתמודדות עם המחלה אני יכולה להגיד לך שמדובר באחת התופעות השכיחות ביותר המופיעה לרוב לאחר סיום הטיפולים והחזרה לשגרת החיים. כמוך נשים רבות מספרות שלמרות התמיכה של כל בני המשפחה ולמרות התחושה שהחיים חזרו למסלול הן מתחילות להרגיש תחושה של דכדוך, חוסר חשק, חוסר עניין, פסימיות ועצב. אני מאמינה כי הדברים קשורים למכלול של סיבות וביניהן סיבות שאת ציינת כגון שינויים הורמונאליים שהגוף עובר, שינויים גופניים בעקבות ניתוח או טיפולי קרינה וכמובן השלכות פסיכולוגיות המתלוות למחלה. לעתים קיימת גם תחושה קשה של אשמה שבא לידי ביטוי בביטויים כגון "מדוע אני לא שמחה כמו כולם? מה יש לי שאני לא נהנית מהבעל שלי, מהילדים שלי מהחברים שמנסים לעזור? מדוע אני ממשיכה להיות עצובה וחסרת חשק?". כל אלו אופייניים לנשים רבות שהתמודדו עם המחלה כאשר לרוב טיפול פסיכולוגי מצליח לעזור. כמו כן, אחד הדברים שמפחיתים את האשמה ומחזקות את הביטחון העצמי של הנשים הן קבוצות תמיכה של נשים שנמצאו באותו השלב של התמודדות עם המחלה. באם תרצי גם את תוכלי לקחת חלק בקבוצת תמיכה המתקיימת בעמותת "אחת מתשע" תוכלי לברר פרטים על הקבוצות השונות בעמותה בטל' שמספרו 036021717. כמו כן, כולנו כאן איתך. אנה

אני מודה לך מאוד על התשובה המהירה והאמפטית. אשתמש בעצותייך. הדברים שכתבת לי מעודדים. תודה! תודה!תודה!!!

אסתי שלום כבעל לאשה שעברה אי אלו סיפורים דומים ( דגש על הרבים) הרגשתך ברורה אך לא מובנת לי. אני חייב לך סיפור: 2 נזירים , מבוגר וצעיר הגיעו לנהר וראו בחורה צעירה ויפה. ביקשה הצעירה שיעבירו אותה את הנהר, לקח המבוגר את הצעירה על כתפיו , העביר אותה לגדה השניה והניח אותה על האדמה. המשיכו ללכת 2 הנזירים כאשר הצעיר נראה מוטרד וכל הזמן רצה לשאול את המבוגר שאלה אך לא העיז. אחרי זמן מה נשבר הנזיר הצעיר ושאל את הנזיר המבוגר איך יכולת לקחת אותה, הרי אנחנו נזירים? השיב המבוגר, אתה רואה ? אני הורדתי אותה בגדת הנהר ואתה סוחב אותה עד עכשיו.... לגופו של עניין, ברוך השם, את בריאה אז למה למלא את הראש במחשבות מטופשות שגורמות לדיכאון, ראי את המקרה שקרה לך כאפיזודה חולפת , חיי את חייך כאילו לא קרה כלום ויהיה לך הרבה יותר קל. תראי,, בפעם הראשונה שזה קרה לאישתי וגם עכשיו אני מתנהג לפי המוטו הזה ( כמובן שזה אישי) אבל לדבריה זה עוזר לה מאוד לצלוח את התקופות הקשות... ארי ארי

=