חברים שנוטשים...

גם לא מתקשרים...עצוב עצוב מאוד.מה אתן חושבות על כך??מחבקת.

כל כך מוכר כשזה קרה מאוד נפגעתי, אבל עם הזמן ראיתי שמי שנשאר הם החברים האמיתיים !!!ומי ש"נטש" נטש כי הוא חושב ש"סרטן מדבק" זו אמירה צינית שאני אימצתי לעצמי כש"נטשו" אותי הבנתי שלא הם חברי האמיתיים ועם הזמן רכשתי לי חברים חדשים, את חלקם הכרתי בעת קבלת הכימו, אחרים בהקרנות, בימי העיון של העמותה בסדנאות שונות שהשתתפתי בהם (לא רק של העמותה) וגם מכאן מהפורום, אנשים נפלאים שמבינים בדיוק על מה אני מדברת אז יקירתי, הנוטשים" אינם ראוים להיות חברים שלך, הם גם לא היו ראויים בעבר, אל תצטערי. עם הזמן תגלי שמי שנשאר איתך הוא חבר אמיתי מאחלת לך רק טוב

מבינה לליבך עד מאוד! בימים הראשונים היו עשרות טלפונים של תמיכה ואחרי כמה שבועות רובם "התאדו". כמו גם ההצעות לעזור אם יהיה צורך - הרי אף אחד לא מצפה שאני אתקשר לבקש עזרה... מצטרפת לקודמתי - מי שלא שם עדיף שלא יהיה ! כבר שמענו על המשפט חבר טוב מגלים בזמן אמת - וזוהי שעת האמת! לילונת היקרה - אנחנו פה מבינות לליבך ונשמח לסייע לך! לילה טוב! שרון

סרטן זה הפחד הכי גדול של אנשים. מפחיד אותם אפילו להיות ליד זה. אני גיליתי אנשים במלא העוצמה שלהם ולצערי גם ההפך. זה דרכו של עולם, אל תקחי את זה אישי.

וואו! יש לי כל כך הרבה מחשבות... נראה לי שלהרבה אנשים יותר קל "לעשות" כמו ששרון ציינה ולהציע עזרה עם הילדים או הבית. מאוד קשה פשוט להיות שם ולשמוע, לרחם,להגיד שזה לא הוגן,להצדיק את הכעס והמסכנות שלנו. נראה לי שבתהליך הזה אלה החברים שאנחנו מחפשות אחרת לא היינו כאן בפורום. אני הייתי מוקפת עזרה רבה בזמן הכימוטרפיה כי רואים חיצונית את המחלה. דווקא עכשיו כשאני מוטשת,עייפה וכואבת מההקרנות ובנוסף מתלבטת איך אוספים את השברים כולם אומרים לי שאני נראית נהדר ואיזה יופי שהבראתי. רק חבל שהם לא שואלים... אין לי ספק שזה גם מבלבל. אנשים לא רוצים להטריח ולהדחף. שרון - תבקשי עזרה! חברים באמת רוצים לעזור! את זה למדתי השנה. אני מקווה שלמדתי גם להיות חברה טובה יותר ורק להיות שם לאחרים. טוב אז בשביל זה אנחנו כאן לילה טוב

לילונת היקרה שלום, זה באמת מאוד עצוב שחברים מתקשים לתמוך ומעדיפים להתרחק בתקופה כה קשה. אני מסכימה עם הנשים המגיבות שלעתים זה יכול להיות קשור לפחד שאבחון המחלה מעורר אצלם. אבחון מחלה אצל אדם קרוב מאלץ את הקרובים להתמודד עם המחשבה שזה יכול לקרות גם להם. ישנן מגוון אפשרויות תגובה למשבר: יש אנשים שממהרים להציע עזרה מעשית ועסוקים בעשייה. אנשים אלו מעדיפים לעשות דברים פרקטיים ופחות מסוגים לתמוך רגשית. יש גם אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הרגשות שאבחון המחלה אצל אדם קרוב מעורר ומעדיפים להתרחק ולברוח. כמובן שיש גם אנשים שמצליחים לגייס את עצמם ולתמוך בקרובים להם ומלווים את האישה לאורך כל תהליך ההתמודדות. כל אחד בחייו עובר תקופות קשות ודווקא בתקופות אלו מגלים מי מבין האנשים הקרובים לנו מסוגל לתמוך בנו בזמנים הקשים. אני באמת יכולה להבין עד כמה זה מרגיש מתסכל ובודד שאנשים מתקשים להיות שם לצידך בזמן שאת צריכה את תמיכתם. אולם האם מבין חברייך יש בכל זאת כאלו שנשארו איתך בתקופה זו? האם יש אנשים שכן תומכים ומתעניינים? האם את מרגישה שבכל זאת מצאת אדם אחד בתקופה זו איתו את יכולה לדבר? כפי שאת רואה בפורום זה נשים רבות הבינו בדיוק על מה את מדברת והתחברו במהירות רבה לכאב אותו ביטאת כאן. את לא לבד, כולנו כאן איתך, אנה

אנה, ההתנסחות שלך מדהימה. אין ספק שאת משהו מיוחד.... תודה