מתה מפחד

שלום, השבוע אני מסיימת בשעה טובה את ההקרנות ומתחילה בטפול הורמונילי. השיער התחיל לבצבץ, וכולם אומרים לי יופי, את בריאה, הכל בסדר. לכאורה, החיים אמורים לחזור למסלולם, אבל אני מרגישה פחד עצום שהמחלה עדיין מקננת בי ותתגלה שוב. אני לא רואה את עצמי חוזרת לשיגרה ולאינטנסיביות של החיים שהיתה לי, והופחתה באופן משמעותי עקב הטיפולים וההקרנות. אני רוצה לשאול האם יש נשים שחשו אותה הרגשה כמוני? ואיך התגברו עליה (אם בכלל...). החשש שלי הוא שלא בודקים מספיק והגילוי כאשר יגיע יהיה באיחור. מתה מפחד! צריכה המון עידוד ודוגמאות ל"יהיה טוב". שבוע טוב לכולנו, אביבה

אביבה שלום אני נימצאת בידיוק במצבך , עזבתי בגלל המחלה את כל התחביבים שלי כמו רכיבה על אופנים אתגרי. פיסול בבטון, וכרגע איני מסוגלת לעשות שום דבר כולם אומרים לי תתחילי , אבל אין לי את הכוח. כרגע המחשב הוא כל עולמי יושבת ופותרת תשבצים,מחכה ולא יודעת למה. מאוד מקווה ש"יהיה טוב". אשמחלישמוע אם תמצאי פיתרון מענין. שבוע טוב ונעים עם הרבה בריאות לכולם. מלי

אביבה שלום,חשוב מאוד מאוד לעשות בהווה, אמונה חשובה מאוד, יש טכניקה איך לעשות את זה אשמח לעזור כמובן בהתנדבות 0528540793

אביבה שלום,חשוב מאוד מאוד לעשות בהווה, אמונה חשובה מאוד, יש טכניקה איך לעשות את זה אשמח לעזור כמובן בהתנדבות 0528540793

שלום לך אביבה אני אפילו יותר רחוקה ממך, שנה מתום הטיפולים. ונכון... גם אני "מתתי מפחד" כל יום מחדש עד שחבר טוב אמר לי "מתים רק פעם אחת והפחדן מת אלף פעמים" וכמה שהוא צדק ההבדל בינינו (נשים שחלו) לבין כל העולם הוא שאנחנו כבר קיבלנו הזהרה ולכן אנחנו רגישות הרבה יותר, כל כאב קטן מעורר בנו פחדים, אני חשבתי שיש לי גרורות בעצמות בגלל כאבים שהיו לי ברגליים בגלל עודף פעילות גופנית, רופא המשפחה הריץ אותי לצילומים, ולמיפוי עצמות ואח"כ לאונקולוג, כשבעצם... לא היה לי כלום, אבל הכותרת CA בגליון הרפואי שלנו מריץ את כולם לתסריטים הכי קשים, (לחברתי שהיו לה כאבים דומים נתנו מוסקול בלי שום בדיקות) הסביבה הקרובה מאוד רוצים לראות אותנו "בריאות" ובעצם הם רוצים אותנו בחזרה בדיוק כפי שהיינו ותפקדנו. אבל.... ויש אבל גדול, אנחנו כבר לא שם עברנו תהליך שינוי, המחלה הזו מציבה לפני אתגרים גדולים ושואבת המון כוח נפשי ורגשי מהמאגרים שלנו. לוקח זמן למלא אותם ולכן אנחנו עושות כל מיני דברים שלסביבה שלנו וגם לנו לפעמים נראים משונים. כמו להתעסק עם המחשב , לבהות בנוף.או בים. ותאמיני לי זה בסדר. מי אמר שאת חייבת לחזור לאותה אינטנסיביות מיד. תני לעצמך זמן, עשי רק מה שליבך אומר לך, והשאר יבוא עם הזמן מאחלת לך המון בריאות ואהבה עצמית

אביבה היקרה שלום, כפי שראית נשים רבות יכולות להתחבר ולהזדהות עם תחושות אלו. את צודקת וזה אכן מפחיד מאוד לחשוב על האפשרות כי המחלה עדיין קיימת וחלילה היא עלולה לחזור. כפי שכתבה אחת הנשים שענתה לך, לאחר שמתרחש שבר בחיים, אנו מרגישים חשופים ופגיעים מאוד. האשליה כי אנו מוגנים מתנפצת ופחדים טבעיים מאוד מתעוררים. אני מסכימה איתך שאין זה פשוט כלל להתגבר על פחדים ועל מחשבות אלו וקשה מאוד לקבל את חוסר הוודאות המלווה את החיים של כולנו. עם זאת, אפשרי ללמוד לחיות עם הפחדים והמחשבות בשלום ולצמצם את המקום שהם תופסים בחיינו. אני מאמינה כי תוכלי להפיק תועלת רבה משיחה עם איש מקצוע על פחדייך ועל השינויים אותם את מעוניינת להכניס בשגרת חייך. באם תרצי תוכלי לשוחח עם מתנדבת הקו החם שהתמודדה עם המחלה והוכשרה לתת סיוע לפונות. מספרו של הקו החם הוא 1800363400 בנוסף, תוכלי להיפגש ולשוחח עם איש מקצוע בעמותת "אחת מתשע". לפרטים אנא פני לעדי רכזת תמיכה בטל' שמספרו 03-6021717 כמובן שכולנו כאן בשבילך, אנה