אופן הטיפול
דיון מתוך פורום סרטן השד
ביום הולדתי ה - 39 החלטתי להיבדק ע"י כרירוג כי הרגשתי גוש בחזה, לצערי או "שמחתי " הרופא שלח אותי מיידית לממוגרפיה+אולטרסאונד ובו במקום הוחלט על ביופסיה, היום כשבועיים אחרי אני יודעת שיש לי גידול סרטני (קרצינומה) בגודל של 1.5 ס"מ בערך עם רצפטורים חיוביים (עדיין לא כל כך הבנתי מה המשמעות) ולדברי הרופא אופן הטיפול יהיה ניתוח, כימו והקרנות (זאת הוא אמר לפני תוצאות הבדיקות) קראתי המון חומר באתר וגם באתר של האגודה ויש לי מספר שאלות: 1. האם חייבים לעבור את הניתוח או שאפשר ע"י טיפול כימו ל"העלים" אותו? 2.או לחילופין לקבל הורמונים במקום כימו ולעשות את הניתוח? 3. למעשה השאלה הראשונה היתה צריכה להיות מה זה רצפטורים חיוביים? 4.אם אני אמורה לעבור את הטיפול שהרופא ייעץ לי - מה אורך התקופה שהטיפול יימשך? אני עדיין לא קולטת שייש לי את המחלה הנוראית הזאת ולפי כל מה שקראתי ושמעתי המצב לא טוב, אבל יחד עם כל הנורא הזה ההרגשה שהגוף בוגד בי - עדיין עם כל התשובות שקיבלתי לא בכיתי בכלל - האם זה נורמלי??? הסרטן מפחיד אבל אותי עדיין לא הצליח לזעזע - מה עושים??
מחכים... זה בא....
שיר תודה על ה"עידוד" ענת
ענת היקרה שלום, שלחתי את שאלתך לאחד היועצים בתחום ואני מקווה לתשובה בהקדם. לגבי רצפטורים, בדיקת קולטנים (רצפטורים) הורמונליים( Estrogen Receptor Assay ) מבוצעת על מנת לדעת האם הסרטן שלך רגיש לרמות האסטרוגן והפרוגסטרון אשר בגוף. במידה ותוצאות הבדיקה הן חיוביות המשמעות היא שבמקרה זה טיפול הורמונלי יכול להיות יעיל למניעת הישנות המחלה. לגבי התגובה לאבחון המחלה, במשך עבודתי עם נשים חולות למדתי כי אין תגובה אחת "מקובלת" לאבחון המחלה. נשים שונות מגיבות בדרכים שונות וחשוב לציין כי כל אופן תגובה הינו לגיטימי ומקובל. אחד הקשיים הגדולים ביותר עימן נאלצות להתמודד נשים רבות קשורה לציפייה של הסביבה להגיב ממנה בדרך זו או אחרת. ציפייה זו עלולה לעורר תסכול רב ומיותר כאשר האישה חשה שלא כואבת או מתאבלת מספיק. אינני חושבת ששיר ניסתה להקשות עלייך או לתסכל אותך, אלא לרמוז כי לעתים התגובות לאבחון המחלה מתרחשים בשלבים. אנשי מקצוע רבים זיהו את השלבים לפיהם מגיבות חלק מהנשים לאבחון המחלה. לפי שלבים אלו דווקא טבעי שבהתחלה האישה לא תגיב בבכי אלא דווקא בהלם וזעזוע. לפי דברייך אני למדה כי הדרך בה את מתמודדת הינה דווקא יעילה ואדפטיבית מאוד. בחרת לערוך חיפוש מידע, את שואלת שאלות חשובות ונראה כי את לוקחת את האחריות על הטיפול שלך ועל גופך. אני מאמינה כי כל אלו יסייעו בהתמודדות שלך. אשמח מאוד אם תוכלי לספר על עצמך, על הדרך בה התמודדת בעבר עם משברים ועוד. אנו כאן איתך, אנה
אנה שלום ראשית אני שמחה שבאמת מישהוא התייחס לחלק מהשאלות שלי ומודה לך על העברת ייתר השאלות ליועצים כדי שאקבל תמונה יותר ברורה. לגבי תשובתך לרצפטורים עדיין לא ברור לי מה זה אומר לגבי שימוש הורמנלי למניעת הישנות המחלה, האם הכוונה היא שאחרי הטיפול שאצטרך לעבור (ניתוח,כימו הקרנות או בסדר אחר) אצטרך לקחת כדורים הורמונליים? האם זה אומר שאני נימצאת ברמת סיכון גבוהה יותר להישנות המחלה? לגבי עברי המצב שבו אני נימצאת היום החזיר אותי לצערי 8 שנים אחורה - כשהייתי בהריון של ילדתי - ובא נימצא כי אחד מחדרי המוח שלה מוגדל - עקב ממצא זה נאלצתי לעבור בדיקות שהפכו את חיי לסיוט - מבחינתי התקופה הזאת הינה המשבר הגדול של חיי, למרות הסבל נולדה לי ילדה מדהימה- יפה חכמה - פשוט מושלמת... בתקופה ההיא אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות - כל פעם שהייתי מגיעה לרופא הייתי בוכה ממש כך. יש לי עוד מספר שאלות שאני עדיין לא כל כך מבינה איך המערכת הזאת עובדת- צריך שיהיה כיררוג ואונקולוג בתמונה - האם שניהם צריכים להיות בקשר ולהיות שייכים לאותו מרכז רפואי- איך יודעים שהבחירה היא הכי טובה? אולי השאלות נראות פשוטות אבל לא סתם אני שואלת - אני יודעת שהאנשים שעובדים בתחום הזה הם רגישים אך בכל זאת כשאני באה לאונקולוג/ית - למה אני צריכה לשים לב? מה אני צריכה לשאול? קבעתי פגישה ליום א' הקרוב לאונקולוגית בת"א ובמקביל ליום ג' לכרירוג האם פעלתי נכון? אני מתנצלת באם שאלתי יותר מידי אבל כל פעם עולים לי שאלות וכן הן באות בצורה כזאת. תודה על זמנך במתן התשובות ענת
שלום ענת, מצטערת על הצטרפותך ל'קהילה' אבל מאוד שמחתי לקרוא על הצעדים שנקטת. לי לקח מעל חודשיים (אחרי הניתוח כבר) עד שנכנסתי לאתרים וקראתי . באשר לטיפולים, מאוד חשוב לשים לב לכל הפרטים של תוצאות הביופסיה. למשל האם זה Lobular Carcinoma או Ductal Carcinoma ? איזה רצפטורים חיוביים? יש יותר מאחד . בקשר לניתוח, למיטב הבנתי במקרה של גידול קטן כמו אצלך זה דבר ראשון שעושים. באופן כללי אני מאוד ממליצה לך ללכת ליעוץ נוסף גם לשמוע חוות דעת נוספת וגם הסברים מאדם אחר - זה בדרך כלל מוסיף זוית. בהתחלה לא קולטים הכל - בעצם לא קולטים כמעט כלום - לכן הסבר נוסף ממומחה יעזור. המצב הנפשי שלך לגמרי מובן (יחסית אלי בתקופה ההיא מצבך טוב...) אבל למה את חושבת שהמצב לא טוב? לא נתת את כל הפרטים אבל גידול של 1.5 ס"מ זה מאוד בזמן ורצפטורים חיוביים באופן כללי אומרים שיש תרופות מנע טובות עבורך. למה הגוף בגד בך? הגוף זה את ולדעתי המחלה הזו פשוט קורית ולא באשמתנו! זה שלא בכית, כל אחד מגיב שונה. אני לא בכיתי רק אחרי כחצי שנה ... הסרטן לא 'זיעזע' אותך כי כנראה את עדיין בשלב של ההלם הראשוני. כל הענין עוד לא נקלט וזה טבעי ואפילו נכון. בן אדם (בת אדם) לא יכול לקלוט מיד את המשמעות. אבל כאמור הממצא שלך נשמע בשלב מאוד מוקדם, לכן את תעברי את זה בגדול! אני אחרי ניתוח (גידול 2.1 ס"מ) וסידרת הכימו ולפני הקרנות וכן התחלתי הרצפטין לשנה אבל כבר מרגישה לגמרי מעודדת לעומת 3 החודשים הראשונים.
מירי גם גידול ש 2.1 סמ הוא לא גדול ...למה קיבלת כימו? לא אפשרי להסתפק רק בכדורים?
מירי גם גידול ש 2.1 סמ הוא לא גדול ...למה קיבלת כימו? לא אפשרי להסתפק רק בכדורים?
ענת שלום אני אנסה להתיחס לשאלותיך הרפואיות בהתאם לנתונים הרפואיים שנכתבו על ידך. 1) הטיפול העיקרי בסרטן השד שאינו מפושט הנו הניתוח. יש חשיבות בהוצאת הגידול בשוליים בריאים, השארת רקמת סרטן בשד מעלה מאד את הסיכון לחזרת המחלה בעתידת, לכן אין מנוס מניתוח. 2) מטרות הטיפול האונקולוגי הן להוריד את הסיכון לחזרת המחלה לכן ניתן טיפול קרינתי להורדת הסיכון לחזרת המחלה באזור השד ובלוטות הלימפה. הדרך היחידה למנוע טיפול זה היא לעבור כריתת שד מלאה במקום הוצאה של הגוש הסרטני בלבד. טיפול כימותרפי או הורמוני ניתנים להורדת הסיכון לחזרת מחלה בצורה גרורתית בגוף. 3) רצפטורים חיוביים מגיעים מתוך בדיקה פתולוגית של הביופסיה שעברת. מתוך תשובה זו ניתן להסיק שתאי הגידול נושאים רצפטורים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון ולכן טיפול שחוסם את הרצפטורים או מוריד את רמת ההורמונים בגוף יכול להוריד את הסיכון לחזרת המחלה כפי שאכן הוכח בהרבה מחקרים. 4) בד"כ בנשים צעירות מומלץ לתת טיפול כימותרפי בנוסף לטיפול ההורמוני עקב סיכון גבוה יותר לחזרת המחלה. לאחר הניתוח וקבלת כל הנתונים הפתולוגיים יהיה ניתן להחליט עד כמה טיפול זה תורם והאם ניתן להסתפק בטיפול הורמוני מקסימלי בלבד. 5) הטיפול האונקולוגי מתחיל 2-4 שבועות מהניתוח. טיפול כימותרפי יכול לקחת בין 3-6 חודשים כתלות בטיפול המומלץ. הטיפול הקרנתי נמשך 6-7 שבועות מרגע תחילתו.
לד"ר גיל בר סלע , קראתי את התשובה שלך והיא אכן מקיפה , אני מתיחסת לסעיף 4 בתשובה כתבת שלנשים צעירות רצוי לתת טיפול כימו בנוץ להורמונלי . אני בת 43 ומקבלת רק טיפול הורמנלי . שאלתי היא האם הטיפול שאני מקבלת הוא נכון ? הרצפטורים שלי היום חיוביים וHER2 שלילי כמו כן לא היו מעורבות בלוטות . תשובתך תתקבל בברכה .
לד"ר גיל בר סלע , קראתי את התשובה שלך והיא אכן מקיפה , אני מתיחסת לסעיף 4 בתשובה כתבת שלנשים צעירות רצוי לתת טיפול כימו בנוץ להורמונלי . אני בת 43 ומקבלת רק טיפול הורמנלי . שאלתי היא האם הטיפול שאני מקבלת הוא נכון ? הרצפטורים שלי היום חיוביים וHER2 שלילי כמו כן לא היו מעורבות בלוטות . תשובתך תתקבל בברכה .
מנהל פורום סרטן השד
