התיעצות

הי בנות ובריאות לכולן!!!!!!!!!! כן, אני סיימתי את הכל והתחלתי השבוע את הטמוקסיפן, אבל, ההתיעצות שלי איתכן היא בנושא אחר, שקשור לדעתי בעקיפין למחלה שלנו כאמהות, יש לי שני בנים הגדול בן 6 , את כל מהלך התקופה הקשה שעברתי בני התנהג למופת במלוא מובן המילה, ולא הראה שום משבר כלשהו שזה עורר אצלי חשד מסויים אבל לא היו לי הכוחות לבדוק את זה, אבל עכשיו לאחר שסיימתי את כל הטיפולים ואת ההקרנות הוא פתאום מראה כל מיני סימני פחד לדעתי, כל פעם הוא מתלונן על כאבים בכל מיני איזורים בגוף, צואר בטן רגלים וכדומה, וכל וכמעט כל פעם שאני מרגיע אותן ומסבירה לו שזה יעבור ושהו גודל כרגע הוא שואל אותי "אמא נכון המחלה שלך היתה הכי קשה" ולפעמים גם "אמא אני רוצה להרגיש טוב אני פוחד שאני אמות" ואני מסבירה לו שאני לידו ולא יקרה לו דבר, וזה לא שלא לקחתי אותו לרופא איך שזה התחיל והרופא אמר לי שזה שום דבר לאחר כמובן בדיקות וצילומים , השאלה שלי האם זה באמת יכול להיות הסטרס של אחרי ופתאום הכל יוצא לו החוצה,? או שמה אני צריכה באמת לדאוג? אשמח לקבל תשובות מאמהות שעברו את הדרך וניתקלו באותה הבעיה. תודה לכולכן "זינה הלוחמת"

שלום זינה כשאני חליתי לראשונה ילדי היו כבר יותר גדולים כך שלא התמודדתי עם ילד קטן ולכן אינני מרשה לעצמי לייעץ לך, אני עוקבת אחרייך בפורום ומאד מעריכה אותך, אני בטוחה שתדעי לפעול נכון. במקומך הייתי מתיעצת עם פסיכולוג ית או עובדת סוציאלית בבית החולים בו את מטופלת כי אני מאמינה שלהם יש נסיון רב עם מקרים דומים. המשיכי להיות נהדרת כפי שאת הרבה חום וחיבה ממני לי

זינה היקרה שלום, קראתי שעשית חיים בטורקיה ושמחתי מאוד על כך. כפי שאת בוודאי יודעת מהשתתפות בפורום, המשבר אצל חלק מהנשים המתמודדות עם המחלה מתעורר דווקא כאשר הטיפולים נגמרים. הסיבות למשבר זה הן רבות ושונות ובחלקן קשורות לפורקן של מתח שהצטבר במשך זמן רב במהלכו התאמצה האישה להיות חזקה ולא להראות סימני חולשה. למעשה, ילדים לא שונים ממבוגרים בהרבה בתחום זה ומתנהגים בצורה דומה מאוד. ישנם ילדים אשר מזהים משבר ולא מביעים סימני מצוקה מכיוון שחוששים להכביד על אימם. בדומה למבוגרים דווקא כאשר המצב משתפר הם פורקים את הלחץ והחרדות אותם צברו במשך הזמן. מכיוון שלא ניתן רק על סמך התיאור שלך להבין את עולמו הרחב של בנך אני ממליצה לך בחום ליצור קשר עם פסיכולוגית הגן. במקביל נסי לברר האם חל שינוי כלשהו בהרגלי ההתנהגות שלו בגן? האם הוא חזר לדפוסי התנהגות מהם כבר נגמל כגון הרטבה? האם חלו שינוים בהרגלי אכילה ושינה? האם את רואה שינויים ביחסיו עם אחיו ובני גילו? העובדה כי את מתייחסת ברצינות לתלונותיו היא חשובה ומשדרת לילד כי אינך מזלזלת בתלונותיו. יחד עם זאת חשוב לבדוק את המקור לבעיה ולכן אני ממליצה לך בחום לשוחח עם פסיכולוג ילדים ולבחון את האפשרות של אבחון רגשי. אני כאן לרשותך ואשמח לנסות לסייע לך, אנה