עמליה

שלום לכולן, מזה כחודש סיימתי את הטיפולים ואני בריאה אולם לצערי אין זה מרגיש ככה אין לי חשק לעשות כלום, לא לצאת לא לראות טלוויזיה ולא לראות אף אחד. אני לא מבינה איך שה שדווקא אחרי שהכל נגמר אני לא מאושרת. היתכן. אני מרגישה שנגמרה לי כל התכלית הקיומית ועכשיו אני שוב בודדה. כיצד יתכן הדבר?

עמליה היקרה שלום, אני מבינה היטב את התסכול שלך. מדברייך נראה כי במשך זמן רב שאבת כוחות מהציפייה לסיים את הטיפולים ולהחזיר לעצמך את השליטה על חייך. לעומת זאת, כשהגיעה הרגע הנכסף אין הוא זוהר כפי שהיה נדמה לך שיהיה. זה אכן מתסכל, יחד עם זאת מדובר ברגש טבעי אשר אופייני לנשים רבות המתמודדות עם חוויה דומה. למעשה רגש זה הוא כה שכיח עד שזכה לכינויי "הדיכאון שאחרי", מונח המתייחס לאותם סימפטומים שאת מתארת ולשאלות שאת מעלה. הדיכאון שאחרי איננו בלעדי לנשים שהחלימו מסרטן השד אלא מתרחש לאורך נקודות זמן רבות ושונות בחיינו. אני נוטה להאמין כי התמודדת עם רגשות כאלו בעבר כאשר חיכית למשהו מיוחד ונלחמת על מנת להשיגו ואילו כשנגמר התהליך הממושך והחלום כביכול התגשם, לפתע הוא איבד מערכו ואכזבה גדולה השלטה. תהליך דומה מתרחש גם בקרב רבות מהנשים אשר התמודדו עם הטיפולים וניצחו במאבק נגד המחלה. המאבק היה כה מרכזי עד שבאופן פרדוקסאלי כאשר הוא מסתיים נשארת ריקנות גדולה ולוקח זמן למלא את הריקנות הנ"ל מחדש. אכן, לוקח זמן למלא מחדש את מאגרי הכוחות, ואני מסכימה איתך שהדבר מורכב ולא פשוט. אולם, את אשר ניצחת את המחלה, ללא ספק יש בך את היכולת לצבור כוחות חדשים. תנסי להיזכר מה עזר לך בעבר? כיצד התמודדת עם תקופות לא פשוטות? מי עמד לרשותך? זכרי כי אותם הגורמים אשר עזרו לך בעבר יעמדו לרשותך גם כעת. בכל מקרה אני ממליצה לך לשוחח עם איש מקצוע ולחשוב מהן הדרכים שניתן לסייע לך להתמודד עם המצב. באם תרצי תוכלי למצוא אוזן קשבת בקו החם של העמותה בו תוכלי לשוחח עם נשים אשר עברו חוויה דומה לשלך. מספרו של הקו הוא 1800-363-400. כמובן שאנו כאן לרשותך ונשמח אם תמשיכי לשתף אותנו, בברכה וחג שמח, אנה

אומנם אני לא עמליה אך התרגשתי מאוד נוכח דברייך... ישר כוח!!

בטח ייתכן! מנסיוני האישי - הקושי הנפשי הגדול ביותר היה לי לאחר סיום הטיפולים. חודש אחרי הטיפולים זה עוד ממש טרי, ואל תיבהלי אם גם בחודשים הבאים תחושי דיכאון או חוסר יציבות. זה טבעי מאוד, לאור כל מה שאנה כתבה לך, ואני רק מייעצת לך להתאזר בסבלנות, עם הזמן הדיכאון נחלש והולך, בעיקר אם מטפלים בכך בדרך כלשהי

מחלימה יקרה שלום אני מודה לכך ולאנה על דבריכן. זה מאוד עוזר... אנא ספרי לי איך את התמודדת? מה עוזר לך? המשפחה שלך תמכה בך? יש לי המון שאלות. תודה לכולכן שוב