אמא שלי נפטרה השבוע.

שמי טלי בחורה בגיל 23 אימי במשך 4 שנים נפלה קורבן למחלה ארורה זאת אני חושבת בלמעשה כל תקופת בחינות הבגרות היא כבר הרגי.שה לא טוב אני בת יחידה לאמא חד הורית שכל חייה ההייתי עולה אבל היום אין לי כוח להמשך בלעדיה קשה אני חוזרת הביתה והיא אינה ואני יותר מכל יודעת שאולי גם אני קבוצת סיכון אני מבקשת מה' תן לנשים המקסימות באשר הם בריאות ואושר שלא ידעו לא הם ולא בני משפחתם צער כאב או אפילו געגוע.

טלי היקרה אני כל כך מצטערת לקרוא את מה שכתבת. החיים לא פשוטים אבל חייבים להתמודד ולהמשיך. אני בטוחה שאמא שלך היתה רוצה שתמשיכי לחיות בכל הכוח, ולהפוך את חייך לראויים לטיפול האוהב שקיבלת מאמך. אני מקווה שיש לך משפחה ויש לך למי לפנות ודואגים לך. תמיד תוכלי לפנות אלי לעידוד.

טלי היקרה שלום, תודה על ששיתפת אותנו ברגשותייך ובשאלותייך. אני משתתפת בצערך על מותה בטרם עת של אמך. מדברייך ניכר כי אמך הייתה יקרה לך מאוד וחלקתם קשר מיוחד. אני יכולה לשער לעצמי כי מותה הותיר חלל גדול בחייך ובליבך. תחושת אובדן מהווה ללא עוררין את אחד המצבים הנפשיים הקשים ביותר עבור בני האדם, כאשר ההתמודדות מלווה לעיתים במצוקה נפשית גדולה ובתחושה עמוקה של עצב, בדידות וכאב גדול. לעיתים עולות שאלות רבות כגון "למה זה קרה"? מה אפשר היה לעשות אחרת? וכ"ו. מכיוון שלשאלות אלו אין מענה, הן ממשיכות להציף אותנו ולתסכל מאוד. בימים אלו את נמצאת בעיצומו של תהליך אבלות על מותה של אימך. תהליך זה הוא תהליך מורכב וקשה, בגלל הכאב הכרוך בו. אולם סופו של תהליך זה הוא ההכרה במותו של האדם הקרוב, הפנמה שלו ומציאת מערכת של קשרים פנימיים עימו. כל זה מאפשר לאימך להישאר חלק ממך ומחייך. אנשים אשר איבדו אדם קרוב מספרים כי העלאת זיכרונות וחוויות משותפות עוזרת להם בתהליך ההתמודדות וההפנמה. אני מקווה כי יש לך מעגל של אנשים אשר תומכים בך ועימם את יכולה לחלוק את רגשותייך ופחדייך. מי ייתן ומשאלותיך יתגשמו ולא תדעי צער וגעגוע. אנו כאן בשבילך בכל עת, אנה גולדברט