מעט יעוץ בנושא התודעות

לא מצאתי כותרת אחרת... אובחן אצל אמי סרטן שד. אתמול קבלתי את התוצאות ובעצת הרופא המטפל החלטנו שלא לספר לאמא עד אחרי החג. אמא בת 62. המצב קצת מעניין מכיון שהיא התחילה טיפול ב LDN ו IP-6... ומשכה את הביופסיה שנה (!)כנראה ללא הועיל, מכיון שיש כאבים וכמעט לא נשאר שד.... הוא התכווץ לגמרי ויש כמעט רק רקמה סרטנית כך שאי אפשר אפילו לבצע ניתוח להסרה, הוא לא יתאחה לעולם. אמא לא מעוניינת בטיפולים כימותרפיים. כך שהקטנת הגידול ע"מ לבצע ניתוח לא נראית בגדר הסביר בשלב זה. השאלה שלי היא איך מספרים לה??? ואלו אפשרויות נוספות יש? אודה לכם על העצה, אני מניח שאתם כאן הרבה יותר מנוסים ממני בדברים כאלו. תודה מראש, שלום.

שלום היקר, לא הצלחתי להבין עד כמה אימא יודעת ומבינה את המצב? מדבריך משתמע שהיא מודעת לנוכחות מחלה ומקבלת החלטות, למשל נראה כי היא מתנגדת לכימותרפיה. האם שאלת אותה מדוע היא מתנגדת לכימותרפיה? ממה היא חוששת? (לרוב כאשר יודעים מה האיום יותר קל להתמודד עימו). לעתים אנשים יודעים שהם סובלים מסרטן, אך הקושי שמחייבת ההתמודדות עם המחלה גורמת להם להתכחש למצבם ולהתנהג כאילו דבר לא השתנה. הכחשה מאפשרת להימנע מהתמודדות עם תכנים ורגשות מאיימים. לדוגמה, אחת הנשים שפגשתי במשך עבודתי סבלה במשך שנים מסרטן היא עברה ניתוחים וטיפולים קשים. באחת השיחות היא התלוננה בפניי שבנה מתנהג לידה כאילו יש לה, חלילה, סרטן. לכן, אל מנת שנוכל ביחד לעצב את הדרך לספר לאימא, אני אשמח אם תיתן לי קצת יותר פרטים. לגבי שאלתך על אפשרויות נוספות לכימותרפיה, אני ממליצה לך להתייעץ עם הרופא המטפל אשר מכיר את מצבה של אימך. בברכה, אנה גולדברט

שלום ותודה על התשובה. להלן פרטים נוספים. אמי מודעת למצבה, ומטופלת ע"י רופא שנתן לה LDN 4.5 מ"ג לא הועיל ועוד IP-6, פעמיים ביום גם ללא הועיל. הגידול רק גדל וכמעט שלא נשאר שד. הוא עכשיו רוצה לעבור לטיפול באמצעות פטריה סינית. אמא תולה בזה תקוות ולא מאמינה ברפואה מודרנית מכמה סיבות. עקב עבר לא מוצלח שהיה לה עם רפואה מודרנית בנושא אחר. עקב ריבוי הזיהומים הנגרמים מאישפוזים. ועקב טיפול כושל באבי המשפחה. ועקב יחס מתנשא ולא אנושי של חלק מהמנתחים בארץ. היא מעדיפה לתלות תקוות ברופא הנ"ל על אף זה שהוא נכשל בכל הטיפולים עד כה. מאשר לאבד תקווה ולפנות למחלקה אונקולוגית לכריתה והקרנות. היא גם מאוד פוחדת מהקרנות. בכל אופן שאלתי הייתה איך לספר לה את שהיא כבר יודעת... כרגע היא חיה בתחושה שאולי זה לא זה אלא משהו אחר. נפשה רגישה ואני איני יודע איך לבשר לה את הבשורה. תשובתך בהקדם. תודה ומועדים לשמחה. אנה גולדברט כתב/ה: > > שלום היקר, > לא הצלחתי להבין עד כמה אימא יודעת ומבינה את המצב? מדבריך משתמע > שהיא מודעת לנוכחות מחלה ומקבלת החלטות, למשל נראה כי היא מתנגדת > לכימותרפיה. האם שאלת אותה מדוע היא מתנגדת לכימותרפיה? ממה היא > חוששת? (לרוב כאשר יודעים מה האיום יותר קל להתמודד עימו). > לעתים אנשים יודעים שהם סובלים מסרטן, אך הקושי שמחייבת ההתמודדות > עם המחלה גורמת להם להתכחש למצבם ולהתנהג כאילו דבר לא השתנה. > הכחשה מאפשרת להימנע מהתמודדות עם תכנים ורגשות מאיימים. לדוגמה, > אחת הנשים שפגשתי במשך עבודתי סבלה במשך שנים מסרטן היא עברה > ניתוחים וטיפולים קשים. באחת השיחות היא התלוננה בפניי שבנה מתנהג > לידה כאילו יש לה, חלילה, סרטן. > > לכן, אל מנת שנוכל ביחד לעצב את הדרך לספר לאימא, אני אשמח אם > תיתן לי קצת יותר פרטים. > > לגבי שאלתך על אפשרויות נוספות לכימותרפיה, אני ממליצה לך להתייעץ > עם הרופא המטפל אשר מכיר את מצבה של אימך. > בברכה, > אנה גולדברט >