לריקי א

שלום ריקי א אכן התבלבלתי, ואף הודאגתי כי החלפתי אותך בריקי.שמחתי שאצלך הכך בסדר. שאלה לי אלייך ומאחר ופה קשה לקבל תשובה בנושא.הטיפול הכימי שקבלה אשתי כנראה הזיק למיח העצם , גמרה טיפולים כימיים בפברואר, והקרנות במאי, ומאז התוצאה שלה נמוכה בלויקוציטים 2.8 , לא נראה שהאונקולטגית שלה "רצה" לעשות משהוא עם זה וכבר עושה בדיקות דם כל 3 שבועות, מומחה אמר שיש לחכות ובנתיים עובר הזמן, השאלה המעשית היא שאנו רוצים ליסוע לחו"ל, לארצות הקור הקסומות, האם היא לא תיקח סיכון של לחטוף זיהום, מעבר לזה היא עושה כושר גופני, אבל למשל טיפולי שיניים מורכבים חוששים הרופאים לעשות לה. האם שמעת על עוד מקרים, מה עושים, האם אפשר לקבל זריקות , איך מטפלים המטולוגים בזה אם בכלל ואולי גם המלצות למי לפנות. רפואית זה נקרא לויקופנייה אחרי כימו. תודה.

שלום מן אני מציעה שתתייעצו עם האונקולוגית 2.8זה לא הכי נמוך בעולם לדעתי, מאיזה מוצא היא נידמה לי שיש עדות בישראל בהן באופן טבעי הלויקוציטים נמוכים אגב אצלי באופן טבעי הלויקוציטים עומדים על 3.2 אם אתה שואל אותי סעו לשלום ותהנו מה מצב היד של אישתך אולי כדאי לשקול שרוול לחץ לטיסה האמת שאני נוסעת לפחות 3 פעמים בשנה(טסתי גם בטיסות של 12 שעות) ולא השתמשתי בשרוול לחץ אבל מקפידה בזמן הטיסה להרים את היד למעלה ולעשות קצת תרגילים בכל אופן באתר המידע של אחת מ-9 הן ממליצות באופן די גורף להשתמש בשרוול לחץ בטיסות. כל טוב בברכה ריקי

היא אשכנזיה ממוצא מזרח אירופה. השאלה אם לא נוטלת סיכון במצב כזה לחטוף זיהומים בארץ קרה, ואם בכלל אונקולוגים מתייחסים לזה או נותנים לזה להימשך,לא ברור.

למן, ריקי, ציפורה, למתלבטות ולכל שאר השותפים/שותפות לקריאה, קראתי בעיון את השתלשלות הדברים בימים האחרונים, ובעיקר הרגשתי את עוצמת הכעס והכאב שעולה מהדברים. זה גם הדהים אותי התכנים - כי בימים אלו אנו עסוקות בעמותה - בכל מיני דרכים באותם התכנים. למי יש בעלות על הסבל? האם יש מקום גם למי שלא נפגע מסרטן השד לגיטימציה לכאב וכעס? האם העובדה שמי מהסביבה הקרובה מבטא את תחושתיו כולל את פחדיו, מבטל את הפחדים והכאב של מי שחלתה? נדמה לי שאלו לא רק תכנים הקשורים לסרטן השד אלא גם תכנים הפוגשים אותנו במקומות נוספים בחיים - הקשר בין האנשים. בשבוע שעבר ערכנו בעמותה ערב שהנושא שלו היה חברות. בערב הציגה ציירת תמנונות שציירה בנושא סרטן השד - אותן ציירה בעת שליוותה חברה טובה שחלתה. לאחר המצגת של התמונות, התעוררה בקהל (שהיה מורכב מנשים נפגעות סרטן השד וחברותיהן שלא חלו) שיחה על הליגיטימציה של החברות, הסביבה, לבטא את תחושותיהן. הדברים שעלו בעקבות השיחה בחלקם לא היו פשוטים כלל וגם התשובות אינן חד משמעיות. אבל כן היה ברור שלעיתים אנו מאד ממהרים לשפוט את האנשים סביבנו, לרוב בשל קשיינו אנו, ומתקשים לראות את הצד השני. כאשר אם נעשה מאמץ להיות קשובים למה שהצד השני חושב ומרגיש מבלי שזה ייאיים או יבטל את התחושות שלנו - נוכל לפתוח דיאלוג על התחושות השונות, גם אם חלקן תהיינה קשות, נוכל להבין ביחד מהיכן השני מגיב...נוכל בסופו של דבר לייצר הידברות. הידברות הינה לא הסכמה אלא שיתוף, הבנה ובעיקר בייחד. נראה לי שכולנו ייחד, בפורום, מנסים ליצור את האחווה, רשת של תמיכה, בה לכל איש ואישה יש מקום לבטא את הכאב, הפחדים, המחשבות, השאלות וכן, גם את השמחות, ללא חשש או פחד, או צורך להגן על משיהו אחר. אולי, אם לפני כל תגובה נוכל לעצור רגע ולבחון מאיזה מקום אנו מגיבים, לנסות להבין איפה הדברים פגעו בי, מה עורר את הכעס או הכאב שלי - ואת זה להעביר לאחרים - נראה לי שנוכל לייצר פה קרקע בטוחה לביטויי רגשי. אני יודעת שזו משימה לא פשוטה, ולעיתים רבות גם אני נופלת לרשת הזאת של לזרוק את הכאב על האחר. אבל מניסיוני אני יודעת שאם אני מעיזה לדבר את עצמי, ולהביא את עצמי, בסופו של יום אני יוצאת יותר מחוזקת. שיהיה לכולנו בהצלחה בדרך נועה גואטה רכזת תמיכה וסיוע

נטעה שלום, טנט כיתבי לי מתי יש עוד ערב כזב עם חברות, אני ממש זקוקה לערב כזה. תודה.

אצלינו כמות החברות/חברים אחרי גילוי המחלה ירדה , והתחלפה, התברר שיש חברות שלא ניתן לחשוף בפניהן את הנושא, ולעומת זאת "נולדו" חברות /חברים חדשים, מה שכן חברות מוייפת שהייתה מבוססת על בסיס לא אמיתי שיכלה לשרוד בימים שלפני המחלה הופסקה, המחלה גרמה להעלמות חברות זו.

גב' גואטה שלום מר מן משתתף קבוע בפורום. לעיתים קרובות דבריו בוטים, לא מובנים, וגורמים לנו ל"אנטי". איננו יודעות מיהו, ואנו מרגישות כאילו הוא "נדחף". אם מן היה מספר יותר על עצמו, אולי היינו יותר סובלניות. אנחנו החולות ואתן הצוות מסורות אחת לשניה ומבינות כל אחת ללב השניה. איננו רוצות התייחסות שלילית מסוג הדברים שכותב מן. השאלה מה עושים איתו? סיון