בהמשך לדיון למטה - בנושא ילדים
דיון מתוך פורום סרטן השד
אני חייבת לומר שאני מסכימה איתך במאה אחוד !!! לדעתי ילדים זה הכל !!! אין תחליף לילדים ואני מכירה הרבה בנות מסביבי שהולכות למליון קורסים, ומתרוצצות ממקום למקום ולא נמצאות בבית , ולדעתי זו בריחה מהאמת - שמשפחה זה הבסיס, וילדים זה מהות החיים מבחינתי, ואם הייתי יכולה כלכלית להשאר בבית ולטפל בילדי , הייתי עושה את זה ! וכל הרדיפה אחרי קריירה , הישיבות עד שעה מאוחרת בעבודה - מבחינתי אלו לא החיים האמיתיים , החיים האמיתיים זה לבנות משפחה. ככה אני רואה את זה . העבודה הקריירה והכסף הם אמצעי, ולא מטרה . ולכן, אני לא יכולה להגיד לעצמי -טוב, אם לא ילד אז נלך לעשות יוגה או אירובי . מצטערת אצלי זה לא עובד ככה . ילד זה עולם ומלואו ושום חוג או תואר לא יכולים להחליף אותו. אני .
שני הסנט שלי לנושא. לא בטוחה שהעולם הזה בכלל - והמדינה שלנו בפרט - הם המקום האידאלי להביא אליו ילד, מבלי האפשרות אפילו לשאול לדעתו... זאת ועוד. ברגע שחלית בסרטן שד, עם כל התקוה והאופטימיות הנדרשת, את חייבת לקחת בחשבון שמאותו רגע את נמצאת בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה מבחינת הסיכוי שלך להשאיר ילד יתום. ואת זה כותבת מי שבתור ילדה - גם סבתה וגם אמה גססו לה מול העיניים בטרם עת מסרטן שד. ובתור בחורה בוגרת - גילתה ש"דאגו" להוריש גם לה את ה"מתנה" הנפלאה הזו. אני מתנצלת על הציניות, אבל אני אישית מעדיפה להיות ריאלית ומפוקחת מאשר לטמון את ראשי בחול ולחשוב בצורה אנוכית.
שלום לאני אפשר לאמץ ילדים נפלאים, יש לי חבר ילדות שגדל במשפחה מאמצת כאשר פתח את תיק האימוץ והיכור את אימו הביולוגית, הוא לעולם לא יחליף אותה עם המאמצת.קטונתי מלשפוט, אשתי קבלה את הירושה הזאת -סרטן שד מאמה בגיל 45 עם 2 ילדים גדולים. ואולם אם הקדשת לקריירה לתואר ולעבודה אל תתחרטי, גם זה חלק ממהות חיינו, אני מכיר נשים עם ילדים שאומללות בחייהן המקצועיים והפרטיים...אין כללים,לכל אדם יש\ תפקיד בעולם, ובין היתר אנו אמורים לחטוף מכות גורל, תתעשתי ותנסי לבדוק אפשרויות אימוץ מתוך ראייה עתידית של חיים ולא מוות. מעבר לזה לא לכל הנשים בעולם יש ילדים מקוריים ולא כולן אומללות, האומללות מאות סיבות לה,אם היו לך ילדים ללא סעיפוק מקצועי, יתכן שגם היית אומללה. יש הורים שאבדו את ילדיהם במחי יד במלחמות תאונות ומחלות, מה הפ יאמרו, אם כך אין בלעדיות על המיסכנות. תתעשתי והרבה בריאות.
הי אני כבר התייחסתי קודם אבל בכל זאת - נראה לי שאני יכולה למנות הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות ולהרגיש ממצים גם ללא ילדים. לא נראה לי שכרגע "שווה" להלחץ מהעניין (אפילו שיש ממה) זה בטח לא תורם לבריאות (לא פיזית ולא נפשית)
אני היקרה, קראתי בכאב רב את דבריך ואת התגובות הרבות אליהם. אני מנסה למצוא את המילים לעודד ולנחם אותך, אולם, לא קיימות המילים שיכולות לנחם אישה הכמהה כל כך לילדים ואינה יכולה לממש את רצונה. נראה לי שמה שחשוב גם ברגעים הקשים בהם עולים השאלות, הכעס והקנאה הוא להזכיר לעצמך שאינך אשמה. התמודדות עם מחלת הסרטן ועם השלכות המחלה היא ללא ספק תהליך ארוך שמצריך טיפול לא רק בגוף אלא גם בנפש הפגועה. התהליך פרושו הכרה במציאות החדשה והתמודדות איתה על כל הקשיים הנלווים לה ולהיות שלמה עם מי שאת, עם יכולותיך וכוחותיך. אני מזמינה אותך להעזר בנו - בקו החם של אחת מתשע ובפורום. כמו כן, אני בהחלט ממליצה לך להעזר בגורם מקצועי או בקבוצות התמיכה שמתקיימות בעמותה בהן תוכלי לשתף נשים אחרות, להתמך ולתמוך. בברכה, מיכל כהן רכזת מתנדבות, עמותת אחת מתשע
מנהל פורום סרטן השד
