דכאון במהלך הטיפולים

צוות הפורום שלום רב, אימי, בת 54, לקתה בסרטן השד, אשר התגלה בשלבים יחסית מוקדמים שלו, לפני כשלושה חודשים. במהלך התקופה היא עברה ניתוח להסרת הגידול ומס' בלוטות לימפה, אשר רובן אובחנו כנגועות בתאים סרטניים גם כן. היא קיבלה ארבעה טיפולים כימותראפיים של אדריאמיצין (לפני שבוע היא קיבלה את הטיפול הרביעי והאחרון), והחל משבוע הבא היא תקבל ארבעה טיפולים של טאקסול. בסיום הכימותראפיה היא תקבל הקרנות למשך תקופה של כחודשיים. החל מהטיפול הכימותראפי הראשון שעברה, היא נכנסה למצב של דכאון עמוק. היא בוכה המון, מדברת על התאבדות (אם רק היה לה אומץ...) ועל תשישות נפשית ופיזית. עד לפני שבוע היא הייתה חוזרת לעבודה מספר ימים אחרי הטיפול (לה ולאבי יש עסק עצמאי, כך שזה נתון לבחירתה), אך עכשיו היא אינה מעוניינת לעבוד יותר, טוענת שאין לה חשק, שהיא רק רוצה להישאר במיטה ולצפות כל היום בטלויזיה. בשבוע האחרון היא אינה יצאה מהבית והחלה לחוש בסחרחורות וקוצר נשימה כאשר היא קמה מהמיטה. אנחנו מנסים לשכנעה לחזור לעבודה, אך היא בוכה ומבקשת שלא נכריח אותה, כי כך הכי טוב לה, אך אני לא מסכימה עימה. יש לי תחושה שהיא שוקעת לתוך בור מאוד עמוק, מבלי יכולת לצאת ממנו. אני מרגישה שהיא מאבדת את הרצון להילחם במחלה. עליי לציין שאחותי הקטנה חלתה אף היא בסרטן מערכת העצבים לפני כעשרים שנה (בהיותה תינוקת) ואימי מתארת את התחושה כאילו היא עוברת את ההתמודדות פעם נוספת. אני חסרת אונים, מצד אחד רוצה לעזור לאימי להתגבר על המחלה (בעיקר נפשית, הרי הפיזי אינו בשליטתי) מצד שני איני מעוניינת להלחיץ אותה או לכפות עליה התנהגות שאינה נוחה לה. מה עלי לעשות? נ.ב. - אימי מסרבת ללכת לפסיכולוג לטיפול ואף אינה מעוניינת לקבל תרופות נוגדות דכאון.

שלום נטע, עמותת אחת מתשע מפעילה קו חם המאוייש על ידי נשים שעברו את המחלה והבריאו. אנו מזמינות אותך וגם את אימך אם היא כמובן רוצה בכך להתקשר ולשוחח. בימי א-ה מס' הטלפון 1-800-363-400 אנו לרשותך תמיד. בברכה, צוות אחתמתשע

קינסיולוגיה ומוח אחד הינה דרך טיפול עמוקה וקסומה המטפלת בתחום הריגשי והפיסי. זוהי דרך אמיתית העוזרת לאדם ליצור שינוי בחייו כמובן ממקום של בחירה ועשייה . זוהי דרך עבודה מאוד ממקודת ומותאמת לצרכים של האדם ומובילה אותי מהר מאוד למיקוד ולהבנה למשל של מהו הדפוס התנהגותי השגוי שלו וליצירת שינוי המתאים לו או כפי שאמרה לי מטופלת חולת סרטן "זוהי הפעם הראשונה שאני מבינה שאני עסוקה כבר שנים בלדאוג לאחרים כשאת הכוחות האלה אני יכולה עכשיו לקחת לעצמי לתהליך הריפוי והחיזוק שלי"

נטע שלום, בדבריך אני קוראת את הדאגה העמוקה לאמך, הן ממצבה הנפשי והן ממצבה הבריאותי. הרצון האנושי לא לתת לה לשקוע לתוך"הבור" של הדיכאון, לתת לה תיקווה אהבה וחום על מנת שתוכל להמשיך במלחמתה. מה נכון עבורה אני באמת לא יודעת. לא רק בגלל שאינני מכירה אותה, איזה אישה היא, מה עברה בחיים שלה ,כיצד התמודדה עם משברים . אלה בעיקר בשל העובדה כי לכל אחת יש את דרכי ההתמודדות שלה. אין דרך התמודדות אחת שהיא הנכונה. יש נשים אשר יבחרו להמשיך את שיגרת החיים בכל דרך אפשרית, להמשיך ללכת לעבודה עד כמה שהמצב מאפשר, להיות בסביבה של אנשים, לפנות לעזרה. ויש נשים אשר דרך התמודדותן שונה לחלוטין, הן מסתגרות, מבקשות שיניחו להן, מתקשות לצאת כאשר הן מרגישות חלשות או שהן מרגישות שאינן במיטבן. לכל אחת והדרך שלה. ישבתי בקבוצות תמיכה עם נשים שבמהלך הטיפולים כימוטרפיים אכן שקעו בדיכאון עמוק, שאלו על מה ולמה הסבל שהן עוברות, האם זה שווה את המחיר? ההכרה במחלה, ב"בגידה" של הגוף הבריא, הפחד, השינויים הפיזיים של הגוף, הייסורים הפיזיים כל אלו נתנו להן את ההרגשה שהמצב הינו בלתי נסבל. וישנן נשים אשר המשבר, הדיכאון או ה"בור" פוגש אותן דווקא תקופה ארוכה לאחר הטיפולים. כאמור לכל אחת והדרך שלה. יחד עם זאת את צודקת בדאגתך, ועד כמה שנראה שהמשבר שאמך חווה הינו לגיטמי בעיתויי שלו ובעוצמתו, עדיין יש צורך להיות עם "היד על הדופק". ניתן לעשות זאת ע"י כך שאת ובני משפחתך תדברו איתה ותהיו קשובים לקצב שלה. אני מאמינה שככל שהשיחות ביניכן יהיו על בסיס של קבלה והבנה של המצוקה ולאוו דווקא ניסיון, להתאים את דרך ההתמודדות לדרך שנראית לכם אולי הדרך הנכונה, כך תוכל להתקיים בינכן שיחה כנה. נסי לשתף עד כמה שניתן את אמך בדאגתך ותהיי פתוחה, אם את יכולה לשמוע את דאגותיה ופחדיה. נסי לבחון איתה מה נכון לה כרגע, מה הם הצרכים שלה נכון לרגע זה. כמובן שגם אם אמך לא מעוניינת בשלב זה לפנות לקבל עזרה , את ובני משפחתך בהחלט יכולים לפנות לייעוץ המחלקה האונקלוגית בה מטופלת אמך. על תהססי לפנות ולשאול, להתייעץ ולהתמך בכל דרך שנוחה לך. ככל שאת תהיי מחוזקת יותר אני מאמינה שתוכלי לחזק את אמך. אני מחזקת את ידייך, ומקווה לשמוע ממך. נועה גואטה רכזת תמיכה עמותת אחת מתשע

גם לי זה קרה בטיפול שלי באדריאמיצין, הייתי נופלת לתהומות נוראיים, אני חושבת שיש משהו באדריאמיצין שיוצר את התחושה הזו. הטקסול כבר הרבה יותר קל , ואני בטוחה שזה ישפיע על מצב הרוח שלה. תספרי לנו על התחושות שלה מאוחר יותר. בברכת בריאות והחלמה