עוד לא עברתי בחיי הפרייה אחת ואני כבר מיואשת

אני לא יודעת איך אתן עושות את זה. איך אתן סוחבות את ההתנפחות הזאת והכבדות הזאת בשחלות, איך מחכים כל יום לשעה המיועדת להזריק, זריקות שבהתחלה היו כייף והיום הן כואבות - אני לא מאמינה שאוכל לשרוד יותר מהפעם הזאת ושלאחריה אני אוותר ואשאר עם חור בלב כל החיים. אני לא סובלת את ההשמנה הזאת את העייפות הזאת - שבדר"כ מרגישים בהריון, רק שאני לא.. מחר יש לי בדיקת זקיקים באסותא. אחרי שביום ג' הגיעו לגודל 14. אם הפעם זה לא זה אז אני כבר לא יודעת מתי זה יהיה. נשברה לי קודם מחט אחת של דקפפטיל מרוב עצבים..ודיכאון...וזהו.....להפעם.. שיהיה לכולן רק טוב וטוב-

שלום מיכל היקרה שלי את לא לבד את איתנו תהיה חזקה עד כמה ש אפשר אני ידעת ש זה קשה אני באותה סירה כבר נלחמת עם הרופא ש לא ידעה כבר מה לעשות שנתיים אני מנסה ו אצלי הכל תקין גם אצל בעלי ו עכשיו אני צריכה הזרעות ו גונל פ אני שאולת אלוהים למה ? אבל לא מיואשת במקרה כזה תיקני משהו ל עצמך תחתון יפה חזיה איפור אנחנו נשים ו צריכות להיות יפות ו סקסיות את תיראי שאחרי זה תרגישי טוב תחשבי רק על עצמך נשיקה

.

היי יקירה את רוצה תגובה כנה? אם תמשיכי במצב רוח הזה לעבור טיפולים אז יהיה לך פי אלף קשה ממה שזה...את חייבת לקחת את זה יותר באיזי כי גם זה מתכון להצלחה לא פחות חשוב מהזריקות.....והכל יש לך ילדים, אז תזרמי עם זה לאט ובטוח...כי נורא קשה לעודד אדם שלא מעודד את עצמו. אכן זה לא פשוט כל מה שאנחנו עוברות אבל זה גם לא סוף העולם ובסוף זה מגיע...גם הרופא אמר לי רק סבלנות כי הריון יהיה..אז תאמצי זאת ותנסי להסתכל על הכוס המלאה כי הריקה לא חסרה כאן. ניסית.... שלך, רומי

מיכלי, אסור, אסור, אסוווווווווווווווררררררררר לשקוע בזה. וככה אנחנו מצליחות וככה גם את תצליחי! לנה מפנקת את עצמה בתחתונים יפים, אני קונה לעצמי כוס קפה טוב בבית קפה טוב, כל אחת והפינוק שלה. והעיקר- נשברים, אוספים את החתיכות ומייד קמים על הרגליים. רחמים עצמיים הם דבר מאד שואב ומכלה. אל תתני לעצמך. זה עניין של כוח רצון וזהו! דמעה עם הזריקות היא במקום אבל אחר כך מנגבים ודי. פעם חיברתי על עצמי שיר מסתלבט קטן. זה מאד עזר לי עם המנוגון שהיתה זריקה איומה ונוראה. אז בכל פעם שווה לנסות דרך אחרת לעודד את עצמך. בקיצור חמודה, תעשי דברים שיעשו לך טוב ואל תרשי לעצמך לשקוע לדכאון. רק באופן זמני. ושתלך לעזזאל המחט. זה באמת מעצבן! אנחנו תמיד כאן איתך, דורה.