זקוקה לעידוד.

חברות יקרות שגולשות בפורום,המנהלות שלום לכן, אני בת עוד מעט 44,לא צעירה...הושג הריון אחרי רכבת הרים של נסיונות,כאבים,ניתוחים,הפלות.השקיפות עברה בשלום.עכשיו מחכה בציפיה דרוכה לסקירה. אני בסיכון גבוה.בשמירה בבית.הקושי הגדול שלי הוא הלבד. אני יחידנית וכמהה מאוד להיות אמא. יהיו שיגידו את ידעת שאת נכנסת לתהליך הזה לבד.נכון.אבל כשבפנים עם כל התופעות הפיזיות והמגבלות שיש לי זה קשה.דוקא בימים אלו שהכי אני צריכה כתף חמה,מילות תמיכה ,עידוד קיבלתי כתף קרה בלשון המעטה מאחותי הצעירה.דוקא אני שתמיד הייתי שם ופרגנתי מצאתי את עצמי ככ בודדה ומפוחדת ודואגת שהכל יעבור בשלום בעזרת השם.ברור שאני שמחה בהריון-אני די בהתחלה ומקוה לטוב. לפני כמה ימים היתה לי אכזבה מהתנהגות של אימי. בליבי כעסתי מאוד והרגשתי שזה עולה לי בריאות.אני מקוה שמתח של יממה לא יעלה בבפגיעה בעובר היקר.אתן חושבות שמתח ןכעס שקרו לצערי באופן חד פעמי עלןלים לפגוע בעובר?. רציתי לשאול אתכן בבקשה האם אתן יודעות אם יש מקום חברתי של תמיכה בנשים יחידניות שהן בתחילת הריון,לא שהן לפני לידה או כבר ילדו. לפעמים עולות הי שאלות כיצד עלי לנהוג כש.. לגבי בדיקה כזו וכזו...ועוד.איפה אפשר להתייעץ .לדבר.אני גם דואגת מה קורה שם בפנים עם העובר. האם הוא מתפתח טוב.רק שבוע הבא אפגוש את הרופא המטפל.אגב גם אשה שהיא בזןגיות והיא בהריון יכולה בהחלט להיות פרטנר לשיחה. יותר מאשמח לחיבוק חם מכן. באמת קשה לעבור את זה לבד.כמה שאני אמיצה הדמעות זולגות לפעמים.תודה לכן.

אני גם עושה את התהליך לבד אני עדיין לא בהריון אבל יכולה להבין אותך איפה את גרה ?

שיש פורום יחידניות פעיל ב"תפוז".שווה לחפש. בהצלחה!

את שואלת את השאלות הכי טבעיות שיש, ומרגישה בדיוק את מה שאני הרגשתי בהריון הראשון. הכמיהה הכל כך גדולה לילד והחוסר וודאות הם נחלתן של כולנו :) כל ההריון הזה הוא תהליך ארוך ומדאיג וצריך לעבור צעד צעד. אז קודם כל אנחנו כאן בשבילך! ותרגישי חופשי לשאול / לבכות / להתייעץ ... מעבר לכך לדעתי קיימים באינטרנט ובפייסבוק קבוצות של אימהות יחידניות. אל תשכחי שאת מלאה בהורמונים ולכן לפעמים סיטואציות רגילות מקבלות משמעות שונה - אני באופן אישי לא מסוגלת לסבול את חמתי בהריון למרות שברגיל אני די מחבבת אותה :) צעד צעד. עד למטרה המיוחלת :)

סליחה שלא עניתי מהר הייתי מאוד עסוקה בעניני הבריאות וההריון לא פשוט בסיכון גבוה. אני גרה במרכז הארץ. לגבי נושא של הורמונים מתפרצים כמו שכתבה מטופלש"ת ,אני לא חושבת שזה ענין ההורמונים לדוג: גם שאני עוברת בדיקות מאוד מלחיצות לגהי מצב העובר ושיש תשובה חיובית סוף סוף אחרי שנים!!! של בכי וכאב אני חושבת שהיה נכון מצד אחותי למשל לבוא לחבק ולשמוח בשמחתי. דוקא בסיטואציה הזו של ההריון חויתי מה שאף אחת לא היתה מייחלת לעצמה ממשפחתה הקרובה. נכון יש שמחה בלב על כל התקדמות.אבל אין לי מילים לתאר גם אכזבה לא תתאים פה לתאור. פשוט אני לבדי בכח האמונה פשוט לבד לבד...דוקא שצריך את החיבוק החם זה איננו. אני מאחלת הצלחה לכולן וזכרו אם אתן לא לבד בתהליך זה הרבה יותר קל ופשוט.תודו על כל מי שסביבכם ומעניק. מי שלא עוברת טיפולי פיריון לא תבין זאת לעולם. ושוב תודה

מאוד מצער לקרוא את מה שעובר עלייך. בכל זאת, אם המצב לא בלתי אפשרי עם אמך ואחותך, למרות האכזבה הייתי עושה מאמץ להבליג ולשמור על מערכת היחסים שיש. נדמה לך שאת הכי זקוקה להן עכשיו, אבל תאמיני לי שתזדקקי להן עוד יותר כשהתינוק ייוולד, אי"ה. ובתור מי שאמא שלה נפטרה מזמן, אם יש סיכוי שילד שלך יהיה סבתא אוהבת, לא הייתי מוותרת על זה. למרות שמותר לך להתאכזב מהן ולכעוס, ונשמע שבצדק רב. מעבר לכך, אני חושבת שיכול מאוד לעזור לך למצוא קבוצה של עוד אמהות יחידניות באזור המגורים שלך. נראה לי שבימינו פורומים באינטרנט זה מקום טוב להתחיל בו, ומשם לנסות למצוא חברות בעולם ה"אמיתי". וכמובן שאנחנו כאן לכל שאלה, עצה או תמיכה שתרצי. אמרת שיש לך שאלות על בדיקות לפעמים. כולנו כאן נשמח לעזור שבת שלום