היי בנות, אפשר חיבוק? אני מעדכנת את המתעניינות...

היי בנות אהובות. אז אחרי מסע ארוך, מפרך, מרתק, מורכב וגם שמח ומעניין (ויקררררר).... הבטא אכזבה ועומדת על 9. אני אפילו לא מסוגלת לכתוב לחברותיי בפורום הרלוונטי מרוב כאב. הבטן והלב על הרצפה. עובדת נונ סטופ השבוע ובניגוד לתחזיותיי, לא ביטלתי כלום אלא ממשיכה ותכלס, זה יותר טוב. יש לנו קפואים משובחים לרוב ושם הנחמה. תחושת ריקנות שאין וטוב שלא צריך לתאר אותה... אבל הבעל מרומם את רוחי, מפנק אותי, מצחיק אותי וגורם לי להזכר במה שיש... אבל הפחדים מחלחלים... מה אם לא אוכל לעולם?... איזו טלטלה רגשית, איזה מפח נפש, איזה כאב ואיזה פחד. הפרופ אמר לחזור על הבדיקה ביום ראשון אבל אני כבר בבועה שלי....

הבטא של הבן שלי התחילה ב6,. . לא רוצה להשלות אבל ודאי שחשוב לחזור על הבדיקה. תודה על העדכון

קודם כל שולחת לך חיבוק ענק!!!! אני מבינה את הכאב וחוסר האונים של התשובות השליליות, הכמיהה לחלום הזה ... את חייבת להשאיר בלי בך פינה לתקווה ולאמונה שזה יכול להיגמר אחרת! תזכרי את המילים שלי - זה יבוא!!! ואת תחבקי בן ידייך את הילד שלך אולי ייקח קצת זמן אבל בסוף זה יקרה. אני באמת מאמינה בזה.

נאבקת במחשבות המפחידות. שאלה. נגיד המחזור מגיע (וואללה אפילו לזה אני מייחלת... שלא ידפק לי מהדקא הארוך) אפשר כבר בעקרון להחזיר קפואים?

אני קוראת את מה שכתבת ואת התגובות שכתבו לך וכל כך מבינה את כאבך...לא שזה בסדר להשוות בינינו כי כל אחת היא עולם ומלואו שעוברת את הסרט האישי שלה בדרך שלה אבל רציתי לשתף אתכן במשהו שאני עברתי בשבוע האחרון ואולי תהיה בזה טיפהל'ה נחמה למישהי מכן... לא זוכרת אם אתן זוכרות אבל כתבתי כאן לפני כמה חודשים עליי - אני בת 42+, אמא יחידנית לילדה מדהימה בת שנתיים+5 שמשתוקקת להביא לה אח/ות. לפני כחצי שנה התחלתי את הטיפולים שוב כאשר במחזור ה-ivf ה-4 שעברתי באוקטובר האחרון נקלטתי (ביצית אחת, עובר אחד...בדיוק מה שרציתי...זה לא מציאותי בשבילי כיום להרות עם תאומים)! מה רבה הייתה שמחתי אבל לא ממש עד הסוף...הרבה פחדים ליוו אותי מדי יום...משהו בתחושת בטן שלי לא הרשה לי לשמוח ממש עד הסוף...לא יודעת איך להסביר את זה, אולי הגיל אבל הפעם החרדות שלי בשמיים...עברתי אולטרא סאונד ראשון בשבוע 6, היה דופק..נשמתי טיפה לרווחה...עברתי אולטרא סאונד שני לפני שבוע, כמעט בשבוע 9 - לא היה דופק...:-( התפרקתי...אבל רק בקופ"ח ובטלפון לאנשים הקרובים אליי כי איכשהו ההוא למעלה סידר לי שדווקא באותו סופ"ש הבת שלי היתה חולה, כך שהיינו הרבה זמן ביחד והייתי צריכה לאסוף את עצמי כדי לטפל בה...בשבת עברתי דימומים לא נעימים (בלשון המעטה) שאני לא מאחלת לאף אחת פה ושני ביקורים למיון יולדות וביום רביעי האחרון עברתי גרידה (שגם, אני לא מאחלת לאף אחת לעבור אבל אם חס וחלילה צריך לעבור - אז ממליצה בחום לעבור את זה באסותא ראשל"צ אצל ד"ר איתן מרדכי...מדהים!!). אני כבר לא מדברת על זה שהגוף התחיל כבר טיפה להשתנות ובארון מחכים לי בגדים בכל מיני מידות ותקופות...עם זה אני אסתדר...גם עם העצב על האובדן שהגיע אחרי עבודה קשה אני אסתדר...אין ברירה... אז איפה פה הטיפה נחמה אולי לך מישי ולשאר הבנות?!... כי לי אין מוקפאים...ומנות התורם שלי מוגבלות והגיל שלי לא ממש עוזר לי...בקיצור, הרבה לחץ.בעוד חודש-חודש וחצי אני אמורה לקבל מחזור ומיד להתחיל טיפול...לא מחכה, גם בהמלצת הרופא שלי (שהוא גם איש מדהים בפני עצמו:-))...בקיצור, רוצה להיות אופטימית שאצליח להגשים את החלום שלי ולאחוז בידיי עוד אוצר קטן בעוד כשנה:-) שיהיה רק טוב לכולכן!