היי אהובות. תמיד אתכן

היי אהובות! אוי......... עברתי משבר ממש גדול. מה לא. עברתי תקופה קשה קשה קשה. ממש שבר. הכל די התפרק עליי גם משבר עם הבעל (לא קשור ישירות לפוריות אבל אולי עקיפין) גם בעיות בעבודה, חנוקים כלכלית, משפחה, חברה שעצבנה... מה לא בנות.... חשבתי כל הזמן צעל מה שאמרתן לי: תשמרי את הזוגיות!! וכל כך כאב לי. לא יודעת אם זה היה קשור אבל התגובה ההיסטרית שלי לכל העניין קרוב לוודאי הייתה קשורה למצבי הנפשי המעורער. ובתוך כל זה להתמודד עם הדבר הכי גדול והכי חשוב. התגברנו על המשבר, למדתי לסלוח (לא טובה בזה) ולהעריך אפילו יותר את השגרה הפשוטה והיפה שלנו. זה עדיין כואב אבל אני ממשיכה לכיוון לשפר ולחזק אחד את השני. הכי חשוב, עכשיו מרגישה שאני , מקווה, בשלבי השלמה מתקדמים. אני חושבת שיותר מההשלמה, אני פשוט רוצה משפחה. רוצה להעניק ילד לבעלי.כמו כן אני מעדיפה לא לבזבז עוד זמן יקר. זה גורם מאוד חשוב. נראה לי בזבוז זמן. הבנתי שאני גם פוחדת מכל עניין האמהות, אבל צריך להתעלם ולהמשיך קדימה! קראתי כל מילה שכתבתן לי פה, כמה וכמה פעמים. נוריתוש, קרן יקרה, עדי, נועה... באמת לראות את כל העניין כמו מצנה נפלאה... לא לחזור אחורה בזמן "מה היה אילו" - זה הרסני. אני בקשר עם בנות מופלאות מופלאות, לביאות מדהימות שעברו כבר תרומה, או עוברות עכשיו אחרי ילד משלהן. נראה לי שסוף סןף קניתי סופית את העדויות שלהן על תחושת השלמות והשמחה, ולא משנה כבר מאיפה הילד מגיע.... זה תהליך עמוק עמוק עמוק, כואב רצח, הופך את כל העולם. זר לא יבין, לא יבין. כל עניין הפוריות, כך אני מרגישה וחלקתי בעבר, פשוט לא נתפס, אם את לא בתוך זה. הבנתי גם שכדאי לי כבר להתחיל להתכונן, אולי קצת לקחת ויטמינים סוףסוף ( אני אוהבת לאכול , פחות כדורים :) אולי לנסות להתרגש. סך הכל התחושה כבדה, לא אשקר... אבל לפחות בעניינינו, יש התקדמות משמעותית.. אני מקווה שזה ימשיך ככה. יש לנו פגישה רלוונטית בסוף החודש... כלומר בשבוע הבא. אני מקווה שהפגישה לא תהיה קשה עבורי, או הלם. שאגלה שבעצם לא השלמתי בכלל... שאכנס להלם... או אשבר.... אני כל היום חושבת על זה ומעבדת את זה כפי שאתן מתארות לעצמכן. פשוט מחזיקה בחיים בכל הכח וזה קצת מעייף. דיברתי עם אמא שלי קצת, היא מבינה עכשיו שאני בקשיים כי לא הולך לנו בקלות ואני במעקב... יותר מזה לא... אבל לפחות גיליתי משהו. הבעיה היא שעכשיו היא שואלת שאלות ישירות ומקבלת שקרים וגם עכשיו היא תרצה להתעדכן ואני לא רוצה. זה גם קצת מביך אותי בנות כל התהליך... עם הבעל וזה... לא רוצה לחשוף אותו... אתן יודעות לתת זרע וכו... סליחה על השמרנות אבל מול אמא זה קצת מביך. אבל אמא שלי מצד אחד מבינה, היא כל כך אמא. מצד שני היא חושבת נו יש פתרון לכל דבר, קצת זריקות ויאללה. אבל המדקרת שלי המדהימה אומרת שאמא מקטינה את המצב כדי לחזק אותי לא כי היא לא מבינה. אני עדיין חושבת שהיא לא מבינה. לא משנה. אני לא יודעת אם לספר לה שאנו לפני "טיפולים" או לא. פשוט לעבור את זה כך עד שיהיה הריון. רציתי להגיד שאני נרגשת עד דמעות מההתפתחויות המשמחות כאן בפורום. זה קורה!!!! וממלא לי את הלב בשמחה עבורכן :) חושבת עליכן וממש מתגעגעת שלכן מישי

משי זה תהליך קשה .שאני חושבת שחייבים להיות מלווים על ידי איזה שהוא טיפול ותמיכה נפשית . רציתי להציע לך אני עושה את שיטת ימימה אביטל (חשיבה הכרתית )זה בתשלום ממש מועט כל חודש ולי זה עשה שינוי משמעותי בחיים .וביכולת לעבור את הטיפולים ואכזבות ממליצה בחום . שהיה שבוע מעולה לכולנו

מצטערת מאוד לשמוע על השבועות הקשים שהיו לך, ומקווה שאת באמת בדרך להשלמה, החלמה, ובעיקר אמהות! אני לא יודעת מה בדיוק עבר בינך לבין בעלך, אבל אני בטוחה שעניין הפוריות היה ברקע גם אם נדמה שהריב היה בנושא אחר לגמרי, כי אני מניחה שאת לא באמת מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. אני יודעת שאני כזאת, וזה נראה לי טבעי, האמת. שמחה גם לשמוע שמצאת חברות שעוזרות לך בעניין תרומת הביצית. האמת שנתקלתי לאחרונה בסיפור של מישהי באחד הפורומים של תפוז שחשבתי אולי להגיד לך לנסות לכתוב לה, אבל אני רואה שכבר הסתדרת יפה בלעדיי :-) אני גם חושבת שמצוין שאמרת לאמא שלך משהו, ומסכימה שלא צריך לשתף ביותר מדי פרטים. זאת בכלל לא שמרנות לדעתי (או שגם אני שמרנית), אבל ממש אין סיבה שאמא שלך תדע באיזה יום את הולכת לבדיקה/מקבלת מחזור/וכו'. זה באמת עניינים אישיים מדי. מקווה לעדכונים טובים אחרי הפגישה שלכם בשבוע הבא

הבנתי שנעלמת לנו כי היה לך קשה. לא פעם ולא פעמיים כתבתי לך שלוקח זמן. וצריך לעכל. יש כאלו שלוקח להן יותר זמן, יש יותר. יש שלוקחות יותר בקלות יש בפחות. תהיי את, מי שאת, מישמיש. אנחנו מקבלות אותך כמו שאת, אין לי ספק שהילדים שיהיו לכם יאהבו אותך כמו שאת. עכשיו תורך לנסות לאהוב את עצמך כמו שאת ולקבל את התהליך הזה שאת צועדת בו בלב יותר ויותר שלם. כמו שאת אומרת בעצמך, יש לך את קהל הליווי התומך ביותר בעולם...! ולגבי אמא - תעשי מה שהכי הכי נכון ללב שלך. אם את מרגישה שלא צריך לספר - עזבי. ספרי לאחר מעשה. נשיקות ולילה טוב!