לא יודעת איך להרגיש

היי לכולן, אני בת 35 +1 אחרי הפלה בשבוע 8 ועוד הפלה בשבוע 22. עוד מעט אנחנו סוגרים שנה בניסיונות להיכנס להריון שוב אחרי ההפלה וכבר היינו בייעוץ אצל רופא פוריות ובחודש הבא אנחנו אמורים להתחיל טיפול...אני משקשקת למוות מהתהליך החדש הזה שאני אמורה להיכנס אליו, מאוכזבת מעצמי ומתביישת בקנאה שלי. אתמול סיפרתי לבעלי שאני לא מסוגלת לסבול את נוכחותה של אחותו שמשוויצה בהריון שלה, זה לא שאני מרגישה קנאה כלפי כל אישה בהריון, רק שהיא מחצינה את עניין ההריון בהתלהבות יתרה שמעוררת בי כרגע רצון לא להיות בנוכחותה בגלל מה שהיא מעוררת בי. האם אני נוראית?

אור יקירה קודם כל הצטערתי לקרוא על 2 ההפלות שחווית. אני מאחלת לך כמו שאומרים אצלינו כאן בפורום המדהים הזה: שהות קצרצרה ושההריון יסתיים במועדו עם תינוק/ת חמוד/ה בריא/ה. אני אתחיל מהסוף להתחלה: את ממש ממש אבל ממש לא נוראית. התחושות שאת חווה הן כל כך נורמליות, ומותר לך לקנא ובשום פנים ואופן אל תאשימי את עצמך ובוודאי לא להיות מאוכזבת מעצמך. את לא אשמה. בוודאי שאנחנו מקנאות בנשים שבהריון גם כאלו שאנחנו לא מכירות, אז על אחת כמה וכמה נשים שאנחנו מכירות והן חלק מהמשפחה הקרובה לנו. יותר מזה, אני מקנא גם בחתולות שבהריון :-) נכון לאנשים אין הרבה טאקט והם לא חושבים שההתלהבות שלהם לגבי ההריון פשוט גורמת לך להרגשה לא נעימה. כמובן שזה לא מתוך רוע לב. האם המשפחה יודעת על מה שאתם עוברים?. האם חשבתם אולי לשתף אותם ואולי אף את אותה אחות?. אני בטוחה שאם היא היתה יודעת, אז היא היתה שוקלת את דבריה. תרגישי חופשי לשפוך את ליבך בפני דורה ונועה המקסימות שמנהלות את הפורום המדהים הזה ובפני הבנות המדהימות כאן שאת תראי עד כמה הן עוזרות ואני באופן אישי לא הייתי יכולה לעבור את התהליך ללא תמיכתן. הן ממש כמו משפחה. כאן אף אחת לא שופטת את השניה, נהפוך הוא. גם בנות שעברו את התהליך והיום הן אימהות מאושרות, נכנסות לכאן, מעודדות, תומכות ומייעצות לנו. דבר נוסף, אל תפחדי מהתהליך החדש.האם הסבירו לך את התהליך?. מהם השלבים וכו'?. את תמיד יכולה לשאול אותנו. אני מקווה שהרגשתך השתפרה והסירי את תחושות האכזבה והבושה בקנאה. את לא מאכזבת אף אחד !!! לא את עצמך, לא את בעלך ולא את משפחתך. ולגבי הקינאה: כפי שכתבתי לך, זה טבעי לקנא ובמיוחד במצב הנוכחי. ואם להיות עוד יותר גלויים, אז הנה גם אני קצת מקנא בך שיש לך ילד/ה :-). אבל זו קינאה טובה :-). לא מזמן שמעתי פסיכולוגית שעוסקת בתחום התמיכה לזוגות שעוברים טיפולים, שאסור לנו להאשים את עצמינו וכל מה שאנחנו חווים ומרגישים לרבות רגשות הקינאה הם נורמליים ואנחנו נורמליות, פשוט אנחנו נמצאות בסיטואציה לא נורמלית. אם את רוצה להתעודד, אני ממליצה לך על הספר:"כמה רחוק את מוכנה ללכת" מאת מאירה ברנע גולדברג. ספר שמספר בצורה הומוריסטית את החוויה שהיא עוברת כולל התמודדות עם החברה. עין אחת צוחקת ועין אחת בוכה. מקווה שעזרתי במשהו. שיהיה לך המשך ערב מקסים וחמים ושבוע טוב :-)

מברכת אותך ששהותך תהיה קצרצרה מהסיבות המאד נכונות!! נוראית??? את ממש ממש מממש ממממממש לא נוראית ואפילו לא קרובה לזה!! זה הכי הכי הכי נורמלי בעולם לקנא. גם את רוצה. גם לך מגיע! ועוד לסבול כאלו שמשוויצות זה לא פשוט בכלל! צ'מעי, מבינה את השקשוק מהלא ידוע, אבל בשניה שהדברים מתבהרים ומתחילים את הטיפול הראשון, הכל נהיה הרבה יותר קל ופשוט. מוזמנת לספר קצת היסטוריה: בת כמה, בן כמה או בת כמה ה +1 שלך. האם עשית כבר בדיקות כלשהן? מה נראית הבעיה? ורק שתדעי, אין אצלנו שחרור מהפורום בלי ילד בידיים. יש לנו המון ברקורד! שבוע נפלא ובשורות מעולות!

כולנו היינו שם וזה רק נראה לי טבעי אני יום אחד פשוט לא נסעתי ליום הולדת של הבת של החברים הכי טובים שלנו, כי לא יכולתי. מותר לך. זה ברור ומובן, אל תואכלי את עצמך :-) בהצלחה!