פעם ראשונה שלי

היי בנות..זו הפעם הראשונה. השבוע אני מתחילה את הטיפול הראשון אני בת 28 ולצערי הזרע של בעלי אינו תקין...היום בבוקר הייתי בבית חולים לבדיקת דם ראשונה לפני הזריקה הראשונה היום בערב. כל פעם שאני יוצאת מבית החולים מתמלאות עייני בדמעות וכמה שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר, בקטנה ואל יאוש אני לא מצליחה להפטר מתחושת ה"למה דווקא אני" שמלווה אותי..אני נורא מנסה להרגע ולהסביר לעצמי שבכדי שהטיפול יצליח אני חייבת להיות רגועה..אך ללא הצלחה..האם התחושה המבאסת הזו עוברת??נורא קשה וגם החלטתי לשמור זאת לעצמי בלי לספר לחברים כי פשוט אין לי כח לפרצופים המרחמים של אנשים אז גם אין לי כל כך עם מי לדבר....מעניין אם התחושה הזו תעבור....

היי לירון, התחושה המבאסת הזאת מגיעה לסירוגין, כ"כ מבינה לליבך, לכאבך, למה דווקא אני, אבל את חייבת לזכור דבר אחד:זה עובד ואוטוטו את שם, כמו כולן! והתחושה הזאת כבר השובע תחלוף ותתחילי להתמלא בתחושת העשייה, הזריקות, המעקבים, הריגוש לפני כל טיפול. אפשר לדעת לפני איזה טיפול את עומדת ? הזרעות\הפריות ? גם אני כמוך, עם בעל שהזרע שלו לא מי יודע מה (למרות שהוא מתשפר פלאים בזמן האחרון) וגם אני שאלתי את עצמי בהתחלה למה אני. אבל מהר מאוד התחושה הזאת מתחלפת ואת מתחילה בעשייה ואין ממש זמן להתבאס כי הכול מתחלף בריגוש של יצירה:) מקווה בשבילך שהתחושה תחלוף מהר מאוד ובע"ה עוד החודש את תקלטי אמן! שהיה בהצלחה בטיפולים!

ברוכה הבאה אלינו, מאחלת לך במהרה בימינו להצטרף להריוניות שלנו כבר בסבב הקרוב!!!! יפתי, את יודעת כמה נשים במדינתנו נמצאות בדיוק באותו מצב שלך??? המוניםםםםםם. זה שלא כולן מדברות על זה לא אומר שאת היחידה. לצערי כמות הבנות שנמצאות בטיפולים פריון היא עצומה ורבה. ברור שזה לא מנחם שיש עוד כאלו בקלחת, אבל רק תדעי שזה לא מגיע לך אישית. אלה החיים. לפעמים אנחנו מוצאות את עצמנו במעגל שאנחנו מאד רוצות להיות, ולפעמים בכזה שאנחנו לא רוצות. עם כל הקושי של ההתחלה, ומבטיחה לך שזה יעבור, צריך לשנס מתניים, להסתכל קדימה על המטרה - ולהגיע אליה בריצה קלילה. ואת יכולה! ולדבר - את יכולה איתנו, והמון!!!! את מוזמנת לספר איזה טיפול את עומדת לעבור? הזרעה? הפריה? שיהיה בהצלחה ענקית!!!!!!!!

היי בנות..תודה רבה על העידוד..עוד לא התחלתי לקחת הורמונים ואני כבר בפרצי התרגשויות מתגובתכן ובכיות...מה יהיה:).. בכל אופן התקשרו מבית החולים והודיעו לי שרמת הפרוגסטון(ככה אומרים את זה??)גבוה ולכן לא להתחיל את הזריקות..אני מקווה שהכל בסדר,לבינתיים אמשיך לרסס לעצמי את מעכב הביוץ בנחיריים ואקווה לטוב...לצערי הזרע של בעלי מאוד גרוע 1% טוב מכל המיליונים שמתרוצצים שם לכן מה שנשאר לעשות זה ישר הפריה...מקווה שיהיה בסדר עם הפרוגסטון הזה..או איך שלא קוראים לזה...אני ממש ירוקה בכל השמות של ההורמונים ושל התרופות..אין איזה מיליון מושגי הפריה שאוכל לעבור עליו בזמני הפנוי? :):)

ובעזרת השם, לשהות קצרה מאד במחיצתנו ושהטיפול הראשון יהיה הטיפול היחיד שתצטרכי לסיבוב הזה ולילד הזה! אמן! קראתי שאת מסניפה סינרל ושבעזרת השם, הפרוגסטרון יגיע בקרוב לרמה המתאימה ותתחילי בטיפול. יקירתי, גם אני דמעתי נורא אחרי הביקור הראשון אצל רופא הפוריות. (וגם בפעם השנייה וגם בשלישית וגם בעוד הרבה הזדמנויות, מה לעשות, כנראה שאני בכיינית...) זה טבעי כל כך להרגיש כמו שאת מרגישה במצב הכל כך לא רגיל הזה. אין מקום בו יבינו אותך יותר מאשר פה. שולחת חיבוק גדול וחזק ((((((((((((()))))))))))ואיחולי דרך צלחה וקצרצרה!!! דורה..

ברוכה הבאה למחיצתנו בתקווה לשהות קצרצרה. אני מצטרפת לכל מילה שנועה ודורה המדהימות כתבו לך. תרגישי חופשי לבכות, אל תעצרי את הדמעות (ברוך השם אלוהים חנן אותנו בדמעות). חוץ מזה צריך גם מדי פעם למלא את הכינרת :-). כל מה שאת מרגישה זה טבעי ביותר. את בדרך למסע (שאני מאמינה שהוא יהיה קצר) מופלא שיש בו כל מני מכשולים ומעמורות שכנראה נועדו לחשל אותנו לעבר המטרה בצורה הטובה ביותר אנחנו נשים נורמליות במצב לא נורמלי. אל תתני לסביבה להוריד את מצב רוחך וכוחך - בשביל זה אנחנו כאן, ואני אומרת לך זאת מנסיון. התגובות של נועה, דורה ושאר הנשמות הטובות בפורום כל כך עוזרות. והכי חשוב זה להאמין שאת בדרך הנכונה להגשמת המטרה שתבוא בעזרת השם במהירה. וכמו שנועה אמרה: עם כל הקושי של ההתחלה, ומבטיחה לך שזה יעבור, צריך לשנס מתניים, להסתכל קדימה על המטרה - ולהגיע אליה בריצה קלילה. ואת יכולה! מאחלת לך שהות הכי הכי קצרצרה אצלינו. אנחנו כאן בשבילך וההפך. שולחת לך חיבוקים ענקיים :-))))))) ו ב ה צ ל ח ה