ייאוש

אני לא יודעת איפה להתחיל, אני כותבת עם דמעות בעיניים, בטיפולים כבר 3 שנים.החודש הייתי כ"כ אופטימית, מחר אמורה לעשות בדיקת בטא והיום התחיל דימום. אני כבר יודעת בלב שזה לא הצליח, ככה קורה כל פעם. אני בוכה מהבוקר, לא הלכתי היום לעבודה, לא יכולה להסתכל על אף אחד, מרגישה גוש שתקוע בגרון, לא יכולה להפסיק לבכות... אני לא יודעת מה יהיה, למה תמיד אצלי הכל הולך כ"כ קשה? בעלי כ"כ מקסים ומעודד אבל אני מרגישה כמו סחורה פגומה. עד היום הוצאנו כ"כ הרבה כסף ומאמצים נפשיים על טיפולים, אני כבר לא בטוחה שאי פעם זה יצליח.לא יודעת איך להמשיך הלאה. אני כבר בת 37 עם אנדומטריוזיס שכנראה מפריע לתהליך. עברתי כבר 2 ניתוחים להסרת נגעים, למרות הכל זה לא מצליח. אני כ"כ מקנאה בכל אישה בהריון, אני מרגישה שאני משתגעת, שולחת לפני שאתחרט...

רוני היי דבר ראשון מניסיוני דימום עדיין לא מצביע על כישלון אבל אני מבינה את כוונתך בכל הנוגע לתחושת בטן .... אני מחבקת אותך חיבוק גדול ושולחת לך כוח להמשיך, להרים את הראש ולא לחשוב לרגע להרים ידיים מכיוון שבסוף זה יקרה גם לנו. כל פעם וכל כישלון מקרב אותנו להצלחה , כאילו עוד משוכה בדרך ליעד המבוקש. תספרי קצת על עצמך, כמה ואילו טיפולים עברת ? האם יש לכם ילדים ? אני כל כך מבינה את ההרגשה שלך אני באופן אישי אחרי כישלון ביום הראשוןלא מסוגלת ללכת לעבודה ולאחר מכן לוקח לי מס' ימים לאגור שוב את האנרגיות ולחשוב קדימה. בעלי מנסה גם הוא לעודד אותי , למרות האכזבה והכאב שלו ובפעם האחרונה הוא אמר לי משהו שאני רוצה לשתף אותך בו- אני בת 34 ובעלי בן 39 , עדיין ללא ילדין וכשלוש שנים בטיפולים. טיפול אחרון היה IVF חמישי שהתחיל עם בטא שלא עלתה כמצופה ולכן הפסקתי את התמיכה וקיבלתי את הווסת. לאחר הכישלון הזה בעלי אמר לי שהדרך שלנו , שלא כמו שחשבנו היא ארוכה ולא קצרה ולכן אנחנו חייבים לדאוג ולאזן את המאזניים ע"י הכנסת דברים חדשים ומשמחים אחרים לחיינו . החלטתי לאמץ את הרעיון ואני מנסה לחשוב על דברים שמחים שנוכל לעשות ביחד ולהזיז קצת הצידה את כל הכובד של התהליך הזה בתקווה שגם התחושות אחרי כישלון יהיו בהתאמה. גם לי יש אנדומטריוזיס בשחלה הימנית- הרופא שלי פרופ' דור לא ממליץ על ניתוח להסרה הוא אומר שכרג עלינו להתרכז בלהיכנס להריון - אני בוטחת בו ורוצה להאמין שהוא צודק. קינאה זה דבר טבעי ואצלי זה חלק מאוד קריטי בתהליך הזה ששבר אותי הרבה פעמים- שראיתי שאנשים מסביבי מתקדמים בנושא ואנחנו תקועים במקום אבל היום אחרי שלוש שנים לפחות הדברים די ברורים ועל השולחן- אנחנו מנסים וזה יגיע שיגיע, לפחות זה חוסך את מבטי השאלה . חיבוק גדול לימור

תקראי מה כתבתי לרוני לגבי האנדומטריוזיס.

קודם כל ברוכה הבאה אלינו, ואני שמחה ששלחת את ההודעה!!! מאחלת לך מכל ליבי שתמצאי את הכוחות לעשות מחר את הבטא, ושכמו שיש לנו ילדים בריאים ושלמים מבטאות שהתחילו בדימומים, כך יקרה גם לך! פגומה??? זה הדבר האחרון בעולם שהייתי יכולה לקרוא לך!!! את אישה שלמה ונהדרת, וזה שיש לך אנדומטריוזיס לא אומר שאת לא יכולה להרות וללדת ילד בריא ולהיות אמא מאושרת! אז ככה: לגבי האנדומטריוזיס, יש לי חברה שהיה מקרה קשה שלו לפני כמה שנים. עברה ניתוח די גדול להסרה. החליטה ללכת לכיוון של רופאה אלטרנטיבית, עשתה שינוי גדול בתזונה שלה. היא לא רק נרפאה לחלוטין מהאנדומטריוזיס, אלא גם בגיל 40, לפני 4 חדשים ילדה את בנה הראשון שאותו הרתה באופן טבעי לחלוטין בנסיון שני!!! אני לא יודעת אם את מודעת לעניין, אבל בעזרת תזונה מוקפדת, תוספות תמציות צמחים והכנסת פעילות גופנית, אפשר לחלוטין להבריא את העניין. אם תרצי המלצות על נטורופת בעניין, תכתבי לי למייל: [email protected] חוצמזה אם בא לך, ספרי כמה טיפולים עברת, איזה סוג, מה היתה התגובה ואיך העוברים שמתקבלים. מחזיקה לך אצבעות בכל זאת שמחר תופתעי בענק &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

תודה רבה על התמיכה, אני מאוד זקוקה לה כרגע. חשבתי באמת לפנות לרפואה אלטרנטיבית כי אני כבר לא יודעת מה עוד לעשות.קראתי הרבה חומר על התזונה ואני מנסה להקפיד, זה עוזר לכאבים. לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח שבו הוציאו את החצוצרה השמאלית בגלל שהיתה נפוחה מאוד ודבוקה לשחלה, הרופא אמר שהיא הייתה ממש רקובה והוא לא מבין איך יכולתי לחיות עם כאלה כאבים. מאז הניתוח, למרות כמות ההורמונים שחלה שמאל לא מייצרת ביציות, (תמיד רואים שם ציסטות). ככה שיוצא בכל שאיבה רק בין 2-3 ביציות, שתמיד כולן מופרות. עד היום כל העוברים היו טובים מאוד (התחלקו ל 2-4 אחרי יומיים). אני אעשה מחר בטא, אין לי כבר מה להפסיד. תודה על תשומת הלב, כבר כואבות לי העיניים מרוב בכי.

כל כך כאב לי לקרוא את ההודעה שלך בעיקר בגלל שאני כל כך מכירה את הרגשת היאוש הזו שאת מדברת עליה. הלוואי ויכולתי לגרום לך להיות בטוחה שזה רק עניין של זמן. אבל מנסיוני האישי וממה שאמרו לי רופאים במשך שנים, אם מוחזרים עוברים טובים ואיכותיים, זה יקרה בסוף. אני כותבת היום מפרספקטיבה אחרת - לאחרונה, בפעם הראשונה לאחר 3 שנות טיפולים נקלטנו להריון. אני עדיין לא מעכלת שזה קרה גם לי, אחרי שראיתי את כל האנשים סביבי ואפילו את בנות הפורום נכנסות להריון ושברתי את הראש איך רק לי זה לא קורה. קל להגיד בדיעבד אבל תנסי לקבל את הדרך. ולבטוח שבסוף זה מגיע. זה תלוי רק בך איך הדרך הזו תעבור. אחלת לך מכל הלב המון בהצלחה! אם לא בטיפול הזה אז מיד בבא אחריו. ותשארי כאן בפורום - הבנות כאן באמת מצליחות להרים ממקומות חשוכים כל פעם מחדש.

עשיתי היום בטא שיצאה שלילית, אני כבר באמת מיואשת, אין לי מצב רוח לכלום, אני מרחמת על בעלי שסובל בגללי. הלוואי שמישהו היה מבטיח לי שבסוף זה יצליח. זה באמת כיף שיש פורום כזה, התהליך כ"כ קשה נפשית ועבורי גם פיזית. מאחלת לך המשך הריון קל, אני שמחה שהצלחת, זה נותן תקווה. אני בטוחה שהעובר המתוק שלך זכה באמא נהדרת