דורילינה

אני בשוק על סוניה ! נו מה עשיתם? נמצאה הצנחנית? נו סיפרתי לך פעם שהטרוריסט נפל מהמגזן שלנו ישירות לרצפת הבטון שבבנין? ופעם נוספת שנפל מהחלון במטבח יחד עם חבילת לבנים שהיתה מונחת לנו בחלון? מה תגידי ! וחזר ללא פגע, מסתבר שהיה זריז וצנח יותר מהר מהלבנים. חמוד שלי. איזה מזל ואיזו שמחה שמצאנו אותו. אויויו ! מסכנה. נו תגידי שחזרה הביתה האם היא יוצאת החוצה או שהיא רק חתולת בית? הילדים קשורים אליה? כמה זמן אצלכם? האם גידלתם אותה גם בהיריון? באמת חתול יכול להיות לבד כמה ימים?! את חושבת? מסכן שלי, אני לא יכולה לחשוב עליו גלמוד. נו והפרעושית יותר חשובה! מה איתה? עדיין חמה? חחח, שנתיים ושבעה חודשים וחצי :-) משעשע. לא יכולת להיות מדוייקת יותר מזה. דוריש, אתם רוצים עוד ילד או שזהו? טוב שאני לא בחפירות. ומחר יום ראשון דכאון. מקווה שיעבור מהר מהר ! ומקווה שסוניה חזרה ופרעושית בסדר אבל עדכני ! נשיקות !!!!!!!!!! אוהבת אותך :-) דנדן

אבל סוניה מ - ט - ו - מ - ט - מ - ת - ת - ת - ת ! ! ! ! בלחץ. היא כל כך נבהלת שהיא פשוט מתחבאת. מכולם. גם מאיתנו. ואם נראה אותה בחוץ, מה שעוד לא קרה, אז היא תברח! ולכן אני מאד פסימית לגביי הסיכוי להחזיר אותה הביתה, והלב שלי ממש שבור. ממש שבור. אני כל כך אוהבת את המטומטמת הזו. לגבי הדיקטטור שלכם- בהחלט כן. הוא יכול להסתדר סוליקו שלושה ימים בלי בעייה. דאגי לשתי צלוחיות מים שהוא לא יוכל להפוך, שני כלים עם אוכל וארגז חול נקי וזהו. אם יש משהו שיוכל לבוא לבקר ולבדוק שיש לו אוכל ושהוא לא שפך את המים או שבר משהו או נעל את עצמו איפשהו (ולכן יש לסגור דלתות ולהכין את הבית) אז מה טוב! ממש לא לקחת אותו לבייביסיטר. זה לא כמו עם כלבים. הפרעושית הורידה חום אבל מעוכה ועצבנית. נראה לי שמחר כבר תהייה בסדר. טפו, טפו, טפו! עכשיו רגע, תני לי לראות את כל השאלות.. חחחחחחחח... (את ממש לא חופרת, זה מצחיק אותי הבלגאן של השאלות שלך ובכיף לגמריי לי לענות): סונייה וגם צולי (יש לי שתיים) הן חתולות שלא יוצאות החוצה. צולי קשורה יותר לילד הענק וסוניה לפרעושית ושתיהן בעיקר בעיקר קשורות אליי. וגם אני קשורה אליהן נורא. ובינינו, בסוד, אני אגלה לך שאני אוהבת יותר את סוניה. כי צולי נודניקית וגם קצת מנייקית... וסוניה טובת לב ודוביבית, מצד שני, היא מטומטמת שאין דברים כאלה... כן, שתיהן היו איתי בהריון. מגיל 12 בערך אני עם חתולים. צריכה את זה לוורידים. בלי חתול הבית עצוב לי. סוניה אצלנו כבר שלוש שנים וחצי, וצולי חמש שנים וחצי. אנחנו לא רוצים עוד ילד. זהו. לא חוזרת לטיפולים. פלוס זה שאני כבר באמת באמת זקנה בשביל להתחיל מהתחלה, פלוס זה שכלכלית לא נעמוד בזה (גם לשלם על התרופות תשלום מלא כי זה ילד שלישי, וגם לגדל ילד שלישי), פלוס זה שאני רוצה שהפרעושית תקבל את כל היחס המגיע לה על כך שהיתה ניפלאה כל כך והסכימה להיות ולבוא אחרי ארבע שנים וחצי של נסיונות. עם הערת סוגריים אחת והיא שאני מתההההההההההההה להיות עוד פעם בהריון. רק לחוות עוד פעם קצת הריון. אבל לא. כשאני מספרת לבעלי על הפנטזיה הזו הוא מייד קופץ ומתפלץ. אולי בפורים... נשים כרית במכנסיים... (-: זהו, אני סוגרת המחשב והולכת לעבוד קצת. דנדוני, אני כל כך מתגעגעת לסונייה שלי. ככל שיעברו הימים זה רק יכאב לי יותר ויותר. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף עם המטומטמת הזו!