שבורה ...שבורה ...שבורה ....סיפור ארוך....

מי שבא לה תקרא ...אבל אני חייבת לכתוב !!! כמעט שתיים לפנות בוקר, ואינני יכולה להירדם. יום שהתחיל כל כך יפה נגמר כל כך רע - כאילו הייתי על טריפ רע. סורי חברות חייבת לשפוך, חייבת לשתף,לא נרדמת, דמעות שוטפות את פניי,ואני גמורה. הערב פעם ראשונה היה לי משבר עם בן זוגי, הפרטנר שלי,כנראה עבר בינינו חתול שחור, היום פעם ראשונה הרגשתי מושפלת, חסרת טעם וכל כך פגועה. היום התשיעי למחזור - ב 1600 אחר"צ קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם, זהו הE2 התחיל לעלות- שמחתי - כי הנה אני לקראת עוד טיפול - מנסה להיות אופטימית - ומתעסקת בעוד 1000 דברים אחרים - והכל סבבה, בערב חברים חגגו לי את העזיבה שלי מהעבודה במסעדה והיה כיף לאלללה, ותוך כדי אני חושבת , נו למה ברקו לא חוזר, מתי הוא מתכוו לתת לי המשך טיפול, הרי קבענו על ביוץ טיבעי- אבל חכיתי בסבלנות. אני כועסת , הוא החליט לחזור אליי אחרי 2200- ופתאום מתחיל לירות לי הוראות, היית כל כך בלחץ, לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי. אמר: תזריקי 3 מונוגון וצטרוטייד, וזה בכלל בלי לזמן אותי לאולטרא סאונד , אני ממש לא מבינה, טוב מכיוון שעד עכשיו במשך שמונה חודשים כלל לא הזרקתי לעצמי, ואני גם ככה נלחצת מזה, מה אני יעשה כזו אני, עושה לי רע מחטים, התקשרתי לבן זוגי, הוא אמר לי אוקי אני אהיה איתך בטלפון ואת תעשי זאת, הוא עבד משש בבוקר והיה בדרכו הביתה לגדרה , כן נכון ציפיתי שיעשה U TURN ואולי יבוא, אני הייתי בהיסטריה , והוא התחיל להיות קר ולא רגיש , אמר לי אני עייף אולי פשוט נוותר על החודש הזה, הכל התחיל להתחרבש, פתאום התחלתי להרגיש שלא בא לו יותר, שאין לו כוח יותר , והרגשתי כל כך לבד - ראיתי את המחטים האלה מולי ונכנסתי לסרט רע, הידיים רעדו לי , בכיתי בטירוף הכל היה לחוץ , ממש התקף היסטריה כנראה. בכל אופן, ניסיתי לעשות -עצור! הסתכל! תקן ! פעל! וכלום - לא יכולתי! התקשרתי למוקד בוכה - הסבירו לי שבשעה הזו יש רק את המיון - אז לקחתי את הזריקות וירדתי בוכה היסטרית למטה , ממש איבדת שליטה, אמרתי לבן זוג שלי שאני לא יכולה לדבר איתו שאני פגועה ושיעזוב אותי להיום. השכן המקסים שלי ראה שאני בצרה מיד לקח את המכונית אחרי שכבר עצרתי מונית ובא איתי למיון - משם העבירו אותי לגניקולוגיה ואני שבורה - עיני נפוחות - ואז האחות החליטה שהיא חייבת הפניה מהרופא ואני מסבירה לה אבל אין לי הוא עובד איתי בטלפון, אמר לי ברגע האחרון , בקיצור התקשרתי אליו, שלח הפניה ובסוך הזריקה לי רק ב 2330. אני גמורה , די! למה בכלל הזרקתי?! בכלל כל הטיפול הזה כבר התחיל רע . אוף נמאס לי ...אני לא יכולה יותר !!השכן החזיר אותי הביתה - כזה מקסים !! זהו לא מפסיקה לבכות , כואבת . איזה סופ רע ליום . פתאום הרגשתי זהו, בפעם הראשונה - כן זו הבעיה שלי - רק שלי - וסופו של יום אני לבד, לא משנה כמה הוא מדהיפ בן זוגי - אבל בסופו של דבר רק אני זו שצריכה סבלנות ולא הוא כנראה. הכל נראה לי שחור ןחסר פרופורציות עכשיו - יכול להיות שמחר הכל יסתדר. אבל כן אני לבד, כואבת אבל לא ...לא פוחדת כי כבר אין לי כוח לפחדים האלה אין לי כוח. סליחה שבלבלתי - אבל אתן היחידות שמבינות ולא שופטות !! מקווה להירדם כבר - לילה טוב !!)-:

את לא היחידה שלא הצליחה להרדם היום סיימתי לשטוף את הבית לעשות כביסה אז לכל אחד הסריטה שלה אל תרגישי רע בתהליך הזה ההורמונים לא בשליטה לכל אחת מאיתנו יש את הנקודת שבירה שלה אבל אל תדאגי הכל יסתדר מחר ולא קרא כלום אם הזרקת אחרי ולא צריך אולטרסאונד בהתחלה רק למעקב זקיקים אז אם את עדיין ערה אני פה

לפעמים תהיתי מאיפה את לוקחת כל כך הרבה כוחות, כל כך הרבה אופטימיות, רוח קרב, נחישות. זה רק טבעי שלפעמים נשברים. ויש לך את כל הסיבות בעולם להישבר!!! לפעמים יש מין רצף אל ארועים שכזה וגורם לנו להרגיש הכי רע בעולם. כשמוסיפים רצף כזה למה שאת גם ככה עוברת = = = >>> סרט רע... את יודעת שאת ברת מזל עם הבן זוג. ולפעמים גם אנחנו צריכות להכנס לנעלים שלהם, שהם קצת כזה מחוץ לחוויה הטוטלית שעוטפת אותנו, ולפעמים גם הם קצת עייפים מהמצב, ואולי גם להם יש ירידות באנרגיות ובאופטימיות... מותר להם. זה לא אומר שזהו שהוא אורז מזוודות. לפי מה שסיפרת לנו עד עכשיו אני בטוחה שהוא יתעשת ויחזור להיות מי שאת מכירה תמיד. לגבי ברקו - מותר גם להעיר לרופאים. אני בעד להגיד להם אם הגישה שלהם לא ממש מתאימה. תבקשי ממנו שישתדל לתת התרעה קצת יותר מוקדמת בערב, שאת צריכה עזרה ולא יכולה לקבל אותה באופן מיידי. אם מעירים להם בד"כ הם מפנימים. יקירתי, מקווה שהצחלת לישון. את יודעת שיש לנו סיפורים שגם ממזחורים צ'וקומוקואים יצאו ילדים נפלאים. תני ליומיומיים לעבור ותתרכזי בעתיד החדש שתפרת לעצמך. בלי עבודה ישנה. עםע הפנים קדימה. אוהבת אותך מאד מאד ושולחת לך המוןןןןןןןןןןןן ביחד, והמון לא לבד, והמון איתך איתך איתך כל הזמן! נשיקות

אבל לא, לא נירדמתי, אנחנו בסוג של משברון, ואני עדיין מאוכזבת בא לי לוותק לפעמים , פשוט לוותר - כי די, אולי זה פול גז בנוטרל. ואז אני חולמת ורואה את התמונה של התינוק שלי שאני אחזיק אותו בזרועותיי - וחושבת שהכל היה שווה הכל - תוהה עוד כמה רחוק החלום הזה ??? כמה ? תודה !!

כואב לי מאוד לשמוע אותך ואני כל כך מבינה אותך. מותר גם מותר להישבר קצת ולבכות, לשחרר את כל המועקות... אני כל כך רוצה שכל אחת ואחת תהיה כאן בהריון ואני מתפללת מדי שישי בשבילכן. אל תרימי ידיים יקירה. גם אני עברתי עם בן זוגי לא מעט טלטלות במשך השנה וגם להם קשה. הם אמנם לא עוברים פיזית את הזריקות וסופגים את כל ההרומונים אבל בהחלט קשה גם להם וכמו שנועה אמרה גם להם יש ימים פחות טובים. שורה תחתונה אנחנו הנשים מתמודדות עם כל הקושי. הנחמה היחידה שיש לי לומר לך שהסוף הוא סוף טוב בד"כ.... אולי כדאי להוריד הילוך ולצאת לאיזה סופ"ש להירגע, את ובן זוגך...לפעמים זה עוזר ונותן כוחות מחדש. תשמרי על עצמך ועל כל הכוחות שלך לקראת הטיול החדש. אוהבת ומחבקת אותך ומתפללת שב"ה תהיי בהריון- קחי אוויר ותנשמי עמוק, הכל יהיה בסדר (:

נדמה שכל המילים נאמרו. אני רוצה לשלוח לך חיבוקים גדולים (((((((((((((((())))))))))))))) ולהגיד לך שאת מופלאה, מלאת כוחות ואנרגיות ואת תגשימי את חלום האמהות בסופו של דבר. טוב שיש שכנים כאלו טובים. מקווה שהיום את כבר מרגישה קצת יותר טוב. תהיי איתנו פה ולעולם לא תרגישי לבד יותר. אוהבת אותך באשר את נמצאת וליבי איתך.