בנות אני בדכאון

אתמול חזרתי בוכה הביתה... מצב רוח כזה שפתאום תקף אותי. ההרגשה הזו נבנתה במהלך היום ובדרך הביתה מצאתי את עצמי יושבת ברכב וממררת בבכי על מר גורלי... ריחמתי על עצמי בטירוף. זה התחיל מזה שבבוקר נפגשתי עם הרופא שלי למעקב ואולטרסאונד לאחר שאיבת הציסטה. השטח נקי. הוא שאל מתי אנחנו רוצים להמשיך עם הטיפול. אמרתי לו שאנחנו לא חוזרים לטיפולים עד שאראה שהגוף שלי חזר לבייץ והמחזור סדיר. אז הוא דאג להגיד לי שלא בטוח שאבייץ גם החודש... אולי אני עדיין בהשפעת ההורמונים... אתן קולטות??? מאפריל שהזרקתי את הדקא הוא עדיין חושב שזה משפיע לי על הגוף. או שפשוט אין לו סבלנות לטבעי שלי והוא רוצה לגרום לי לחזור לטיפולים. בכל מקרה האופציה שגם החודש יש סיכוי שלא יהיה כלום ממש הורידה לי את כל האויר מהמפרשים. בהמשך היום חברה מהעבודה שיודעת שאנחנו בטיפולים וסיפרה לי בהזדמנות על חברה טובה שלה שגם עברה 3 הפריות שכשלו, נקלטה להריון ממוקפאים. זה היה אמור לשמח אותי ולתת לי תקווה אבל ההודעה הזו במקביל למה שאמר הרופא פשוט גרמה לי לרחם על עצמי בטירוף. שלי זה לא קורה... וזה גם לא נראה שזה הולך לקרות בעתיד הקרוב... בקיצור, חוזרת שבוזה הביתה בתקווה לקבל תמיכה ואוזנת קשבת, מספרת לבעלי מה אמר הרופא והוא במקום לעודד אותי נכנס לדכאון יותר עמוק, כולו שבוז בטירוף, אי אפשר לדבר איתו כבר יומיים... ונמאס לי! נמאס לי שאין לי מי שיעודד אותי! שאין מי שיקשיב לי כשאני שבוזה, שיגיד לי שיהיה בסדר... יש לי אתכן אבל פשוט הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לבכות לא יותר. גם לאכול את כל ההורמונים האלה ואת כל החרא הזה אצלי בגוף וגם להיות החזקה והמעודדת כל הזמן. אין יותר כוח אליו!!! זהו.. אז אני קצת שבוזה. יש לי את היום הכי חשוב בתפקיד מחר בערך ואני צריכה להתכונן ליום של פרזנטציות באנגלית. עכשיו חזרתי הביתה מיום של פגישות וארוחות ערב עיסקיות אז ככה שהלילה עוד ארוך. מישהי יכולה להסביר לי פעם אחת ולתמיד איך יודעים לפי הבדיקות דם אם הולך להיות ביוץ החודש? סיימתי מחזור ביום שבת. האסטרודיול אתמול היה 227 והפרוגסטרון 2.5. מה צריכים להיות הערכים לפני ביוץ? תודה בנות שאתן כאן! לילה טוב!

אני קצת חדשה כאן, אבל מאוד נגע ללבי הסיפור שלך. גם אני לפעמים מרגישה כך, אבל כשמתחיל סיבוב חדש האנרגיות מתמלאות והחיוך חוזר. לא פעם בגלל הערה כזאת או אחרת של הרופאה שלי נכנסתי לדיכאון, אבל לא תמיד הדברים התרחשו בדיוק כפי שהיא אמרה. הטבע לפעמים חזק יותר מהכל. תהיי חזקה ותאמיני. לגבי הערכים של הביוץ, אני בודקת בבדיקת דם כל שלושה ימים בערך. כאשר יש עלייה באסטראדיול וב LH סימן שמתחיל השינוי. בדר"כ בזמן כזה אני מקבלת אובריטל ואחרי יומיים ההזרעה. בפעם האחרונה הערכים בביוץ היו: אסטרדיול - 689, LH - 11.2. אבל חייב להיות מעקב של רופא ביחד עם US כדי להעריך את גודל הזקיק. מקווה שעזרתי. בהצלחה

קודם כל אני רוצה להגיד לך שטוב שאת כותבת כאן ופורקת את כל הרגשות שלך. אני לא מבינה דבר אחד- אם את מקבלת מחזור אז למה שלא יהיה ביוץ? הערכים של הפרוגסטרון לפני ביוץ צריכים להגיע עד לרמות של 4.5 ביחס לזקיקים. בקשר לאסטרוגן הוא גדל ביחס לזקיקים. כעקרון לפי הנתונים שלך את עדיין לא בייצת. אבל עם זאת אני לא חושבת שאנחנו הכתובת לתת לך את המידע הרפואי שהמצב מורכב כרגע. מורצ'וק, באמת בחום מכל הלב אני מציעה לך להתייעץ עם רופא נוסף. אין לך מה להפסיד אולי רק להרוויח. רוצה להגיד לך שגם אני תהיתי באפלה כל כך הרבה זמן שהייתי מטופלת באיזו מרפאה מפגרת ברמת גן ורק שעברתי לדר' ויסמן חיי השתנו לגמרי. ממליצה לך בחום ללכת אליו למרפאה בראשון לציון. את במכבי נכון? אם כן, אז כבר מחר בבוקר תזמיני תור אליו וחוץ ממנו יש שם גם מערך תומך של אחיות מקסימות ועובדת סוציאלית שיכולה לתת לך הרבה כוחות והצעות ייעול כיצד לפעול עם הבעל. יש להם גם קבוצת תמיכה. מורצ'וק יקרה, זה בסדר לבכות ולרחם על עצמנו ברגעים כל כך קשים אנחנו לא עשויים מברזל. אנחנו פה תמיד להקשיב לך, לעודד אותך ולתמוך. עם זאת אני רוצה להגיד לך שאת מצטיירת בעיניי כאישה חזקה, חכמה ורגישה ואני בטוחה שתעברי את כל הקשיים הללו בגבורה ותזכי להגיע לרגע המיוחל. איזה כיף ארוחות עסקיות, פרזנטציות באנגלית, את אשת חייל אין מה לומר. בהצלחה בתפקיד בעבודה! ונשמה תרימי ראש ותחייכי כי אני אוהבת אותך ורוצה לדעת שאת ממשיכה הלאה. שולחת לך המון חיבוקים ((((((((((((())))))))) וים עידוד כי אני מאמינה שאת תהיי אמא בעתיד הקרוב! לילה טוב לי

אוי אוי אוי! קרוסלת הרגשות הנוראית הזאת יכולה לשגע אותך. ואוי אוי אוי לבעל שמתנתק בדיוק כשאת צריכה אותו הכי הרבה. אבל מה לעשות, גם להם קשה לעבור את התהליך הזה ויש להם ימים שהם מתכנסים בעצמם ולא יכולים לתמוך. גם לבעלי היו ימים כאלו. גברים מרגישים שהם צריכים לתקן הכל וקשה להם להתמודד במצבים של חוסר אונים. הרופא שלי אמר לי פעם שבביוץ טבעי אי אפשר לדעת לפי הערכים אם יהיה ביוץ החודש או לא. אפשר לדעת רק אחרי הביוץ ע"י בדיקת פרוגסטרון שתוכיח אם היה ביוץ או לא. אולי תשקלי לעשות מעקב זקיקים לביוץ הטבעי, ככה יהיה קל יותר לדעת אם הגוף שלך עדיין כבוי מהדקא. מקווה שהתעודדת קצת הבוקר ושבעלך יבין שהוא צריך להתחבר למצב ודחוף!

מורצ'ה יקרה בוקר טוב! אוי אוי אוי איזה מייל טעון וכואב. מותק, זה בסדר גמור לרחם על עצמך מידי פעם, נו - למי זה לא קורה? לכולנו ! במיוחד שאתה עובר את הדברים לבד. זה לא פשוט. תגידי, את לא משתפת מישהו מקצועי? אין עובד סוציאלי או פסיכולוג שמלווה תהליכים כאלה? אני הייתי מתחרפנת לבד, אני הולכת למישהי (לא קשור לטיפולים ספציפית אבל כמובן שאני מדברת גם על זה) זה עוזר כי זה המון ונטילציה וזה נראה לי משהו מאוד חשוב בתהליכים האלה) הגברים לדעתי הרבה יותר חלשים מאיתנו בקטעים האלה ולכן אנחנו צריכות הרבה פעמים דווקא להיות החזקות אבל כן חשוב שהוא ילמד גם להיות פה בשבילך אפילו שלו בעצמו קשה. הוא צריך ללמוד לדעת להרגיע אותך ולהיות איתך גם כשקשה. את כ"כ חזקה, מורצ'ה, אין לך מושג. יש לך כוחות מדהימים שאני לא יודעת מאיפה את שואבת אותם ! אני מקווה שהיום יהיה לך מוצלח בעבודה, בעצם, קבלי תיקון אני לא מקווה, אני בטוחה. את תשחקי אותה. ובאמת שזה בסדר להישבר מידי פעם ולבכות. אבל אל תשכחי כמה את חזקה! מאחלת לך יום נעים, הרבה כוח ואנרגיה ואני פה בשבילך. אוהבת, דנדן

את יודעת משהו? בורכת בבעל כמו שלי... רגיש. יותר מדי רגשי. לוקח דברים יותר קשה ממני, ודווקא כשאנחנו צריכות עידוד הם נתקפים בדיכאון קשה פי שבעתלפים מאתנו... גם אני מרגישה כמוך שהמושכות של הסוס כל הזמן בידיים שלי. שאני צריכה להיות זאת שחזקה כל הזמן... אבל לגלות לך משהו? נראה לי שככה זה בטבע. כנראה הם לא נולדו להיות התומכים באמת... או שאולי רק אצל השכנים זה קורה והדשא שלהם יותר ירוק? לא יודעת. אממה? אמרת נכון - אנחנו פה לשמוע לפרוק להתעצבן, להחלש, להתחזק לקלל על המצב, להשבר... ולבנות מחדש!!!!!!!!!! לגבי הדקא - אינעל אבא של הדקא הזה. יקירתי, לי לקח 4 חדשים תמימים עד שחזרתי לבייץ רגיל... עוד חודש ולדעתי את שם! נצלי את השקט הזה מההורמונים כדי להרגיש שוב את עצמך. אז מה, קחי עוד חודש שקט לנשמה. שום רופא לא יבין את זה כי אף אחד מהם לא הזריק בחייו לא דקא ארוך, לא קצר, לא גונל ולא מנופור מנוגון אוביטרל צטרוטייד ושות! כשהם יתחילו להזריק כאלה ויבינו מה קורה לנשמה ולגוף, אולי ידעו להבין קצת יותר טוב למה צריך הפסקה כשמבקשים מהם!!!!! חצוף! כדי לבייץ טבעי אסטרדיול מגיע לסביב 1900 עד 2000, פרוגסטרון עד 5 בערך. כשהוא קופץ דרסטית למעלה, סימן שבייצת בהתאם לגודל הזקיק כמובן. לכי תעשי מעקב זקיקים גם החודש, תראי שיגדל לו זקיק נורמלי (אמן) ותנסו אפילו טבעי? או פשוט תחיו? תעבדו תבלו ותזכירו לעצמכם מה חיים רגילים בלי לחשוב על הטיפולים המצחינים האלו? (אני נהנית כרגע מכל רגע של חופש מהם...) ווווו בנוסף לכל - תמיד יש ימים כאלה שמצב רוח נופל לאיזה תהום עמוקה. אז מה. מותר. זה עובר. בהצלחה עם הפרזנטציות! נשיקות גדולות אהובה!

אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר כבר. נכון זה לא פשוט התהליך המתיש הזה, ולא כולפ ממש יכולים להבין מה אנחנו באמת עוברות. רכבת ההרים הזו בין לעלות לשיא וליפול לתהום משגעת את הנפש, אבל מה שחשוב הוא פשוט לחוות ולהיות -לא להילחם ברגשות - את תראי איך זה עובר. זה בסדר לרחם על עצמנו , זה בסדר לבכות, כי בסופו של דבר זה משגם מעלה אותנו חזרה. כמו שאמרה נועה, תנוחי לך קצת - זה טוב שאת מקשיבה לגוף שלך, ותעשי שוב מעקב ביוץ טיבעי החודש ..כדי שתלמדי עוד קצת את גופך. ולאט לאט תחזרי לתהליך, ויהיה טוב . אז הרבה כוחות ובהצלחה ענקית.

נתחיל מזה שגברים הם גברים. זה כל כך מזכיר לי את בעלי לפעמים. והוא לא כל כך מחובר לצד הנשי שלו, הוא פשוט נותן לי להוביל תמיד בהכל. בהתחלה של הקשר היה לי נורא קשה עם זה שהוא העלה הנידף מבין שנינו, אבל זה הציב לי עובדה- שאני החזקה פה. ונהייתי. דווקא בטיפולים הוא לא נשבר... לכי תביני איך המוח שלהם עובד. (לפעמים אני אומרת לו- יאללא, תתקשח קצת, נמאס לי להיות הגבר בבית... הוי, איך שהוא שונא כשאני אומרת לו את זה. אבל הוא משתדל לקחת לתשומת ליבו. בסך הכל, הוא דיי חמוד, בעלי..) בקשר לדקא- הוי, חרא של דבר זה הדקא הארוך הזה. לקח לי ארבעה חודשים להוציא אותו מהמערכת. אבל אל תתני לזה לשבור אותך! ממש לא! פשוט אל תסכימי יותר לדקא ארוך. זה הכל. והחודש הזה, אם לא יהיה ביוץ- זה זמן טוב לנצל להשקיע בעצמך, בבעלך, בסתם לחיות את החיים. חיכית כל כך הרבה, עוד חודש זה כלום כלום. באמת! יש ימים כאלה. ואני מבינה כל כך את זה שהפורום לפעמים זה לא מה שאת רוצה. את רוצה את בעלך. אבל הם כאלו. מוגבלים קצת... אז בכל זאת, בואי לפה, תצעקי פה, תישב"זי פה, תתפרקי פה ואני מקווה שאנחנו נהייה מספיקות. כל זה זה רק זמני, יקירה שלי, הריון יבוא, ילדים יבואו, זה רק זמני. נשיקות גדולות, אוהבת אותך מאד!!! דורה.