בנות,אתן לא מאמינות באיזה ארוחת ערב השתתפתי אתמול

יש מסורת פעם בשנה שכל החברים של בעלי נפגשים עם הבנות זוג במסעדה יוקרתית וככה יושבים בכיף אתמול היינו בארוחה הזו, הגיע זוג אחד עם התנוקת שלהם בת חצי שנה, כל שניה החזיקו אותה ונענעו אותה בעגלה ורוב הבנות רק דברו על תנוקות ורצו להחזיק את התנוקת. זה היה פשוט נורא. לעוד זוג שם יש ילד בן שנה , אז הם התחילו לדבר על ילדים ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.התעסקתי בצלחת עם האוכל, הלכתי לשירותים,דברתי עם בעלי, התעלמתי, הכל. חבל על הזמן, חיכיתי שיגמר. הכי קטע, זה שהם הרדימו את התנוקת ובגלל שאני ישבתי בקצה של השולחן, בכוונה כמובן, כדי לא להיות קרובה לאזור הזוגות עם התנוקות, אז הם שמו את העגלה על ידי ובקשו שאשים עין ואגיד להם אם התנוקת בכתה או התעוררה, אני- אתן קולטות, באותו רגע שהוא ביקש ממני רציתי לתת לו סטירה, איזה חוצפן, מעמיס עליי את הילדה שלו, כשלי אין ילדים משלי ונלחמת בשיניים כדי לנסות להביא ילדים לעולם. אבל כמובן, זה היה מסגיר הכל, אז אמרתי לו: בטח, אין בעיה. ורק חיכיתי שיקח אותה האבא הדביל שלה. בקיצור, טוב שנגמר ובכל זאת האוכל היה טעים והמסעדה הייתה ברמה.חזרתי גמורה מעייפות, בשבילי כל המפגשים האלה הם לא בילוי, אני מרגישה שאני באה למלחמה, שכל הזמן צריך להתגונן ולהתעלם ולברוח מזה ומזו.

אני מקווה שלפחות נהנית מהאוכל... זה תיק רציני כשצריכים להיות סביב זוגות עם ילדים ועוד כאלה שמביאים אותם לכל מקום. האמת, אני בטוחה שאף אחד שם לא התכוון להעיק. הם הרי לא יודעים כלום על הטיפולים, לא? את יודעת, גם אני בסיבוב הראשון לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלשתי חברות טובות, אבל תמיד פטרתי את השואלים ב: לא מתאים לנו כרגע ילדים, כשיתאים נודיע. וזהו. הייתי מתעלמת מכל מה שמסביבי שנוגע לקטנטנים. היום בסיבוב השני משום מה אני מספרת חפשי לכולם. והאמת מרגישה הרבה יותר קל. הסביבה שלי למזלי מקבלת את הענין מאד בטבעיות, אני חושבת כי זה חלק מאיך שאני מציגה להם את זה. והם באמת לא חופרים בזה או לא מציגים רחמנות. בכל מקרה, מקווה שנחת מספיק ונהנית מהשבת המקסימה הזאת! נשיקות

היה לי בדיוק אותו קטע בערב הסילבסטר. יצאנו 4 זוגות למסעדה. זוג אחד כבר עם שני ילדים, אחת בהריון ואחת הרגע ילדה ואיכשהו הבנים יצאו לעשן בחוץ ואני נתקעתי לשיחת תינוקות, הנקה ולידות. זרמתי והיה בסדר אבל רק כשהגעתי הביתה וסיפרתי לבעלי על הסיטואציה קלטתי כמה זה השפיע עליי... פשוט פרצתי בבכי. זו הרגשה פשוט נוראית. בקיצור, אין ברירה אלא להתרגל לסיטואציות האלה כי אין מה לעשות לפחות מסביבנו כולם כבר הופכים להיות הורים או בדרך לשם ודי טבעי שזה יעסיק אותם ואלו יהיו השיחות. אז היות ואנחנו לא מעונינים לנתק קשר עם כל החברים הטובים אנחנו צריכים לחייך ולזרום ולנסות לא לקחת כלום אישי עד שחוזרים הביתה ומתמודדים שוב עם הכאבים שלנו

קודם כל- טוב שהיה טעים. באמת. לפחות יכולת להנות מהאוכל. ושנית- אנשים לא חושבים עד הסוף לפעמים. יכול להיות שהם מאמינים שאין לכם ילדים כי אתם עדיין לא רוצים. הרי לא שיתפת אותם. כמה זוגות היו שם? כי מבחינה סטטיסטית לכל זוג שישי בערך (אני תמיד לא בטוחה שאני זוכרת בדיוק) יש בעיית פוריות. אז סביר להניח שלא היית שם לבד. יש לך עוד שנה עד לארוחה הבאה. ובשנה הבאה, פעמוניתו'ש, בשנה הבאה את תביאי את העגלה! את תראי!!!! בטוח בטוח בטוח!!! טפו, טפו, טפו! שיהיה לך שבוע מקסים. דורה.

תודה על העידוד. איזה כיף שיש אתכן לפרוק את הלב ולהתמלא מחדש באנרגיות טובות. אוהבת...