שלום ובהצלחה לכולן!!! וסיפור מצחיק ושאלה לדורה:

אהלן יקירות, אפתח בברכת הצלחה ופריון לכל המשתתפות בפורום.... ואמשיך בחיבוק ונשיקה ענקיים לכל חברותי הוותיקות, ולמנהלות הנהדרות נועה ודורה! ועכשיו לסיפור/שאלה אלייך, דורה - לפני ימים ספורים נכנסתי לסטימצקי. ראיתי את הספר החדש של ליהיא לפיד, "אשת חיל", והתחלתי לדפדף בו. ופייייייייייתאום, מה ראיתי? קטע על אי-פריון, שנראה לי, אפעס, מוכר. קראתי אותו עוד פעם, עוד פעמיים, עוד שלוש, ואמרתי לעצמי - לא יכול להיות!!! או שכן? ואז נזכרתי... לפני שנים רבות (טוב, לא כל-כך רבות), כשעדיין ניהלתי את הפורום הזה, כתבה אחת ממשתתפותיו ממש כאן, כי החליטה לעשות מעשה ולכתוב למדור של ליהיא לפיד ב"ידיעות" משהו על כל האנשים המעצבנים ששואלים אותנו שאלות חטטניות בנוגע לתוכניות הילודה שלנו. והמשהו הזה התפרסם במדור שלה, והיא אפילו הזכירה שם את הפורום הזה. אז המשהו הזה התפרסם עכשיו גם בספר החדש שלה, תחת השם "שרונה". ואני זכרתי דווקא שמי שכתבה אותו זו דורה?? האם זכרוני מטעיני? יקירתי, ריספקט :-) (ואגב, את כותבת הרבה יותר טוב ממנה). אוהבת, ילדה

.... אולי תחזרי לנהל את הפורום?

נחמד לשמוע ממך, התגעגעתי.. אני עדיין פה.. מיה 2

טוב לראות "פרצופים" מוכרים :) מיה, קראתי מה שכתבת למטה ובכיתי. ממש, גוש בגרון, עיניים לחות, וזכרון מוכר מאוד של זעם כבוש מהול בתסכול ואכזבה. אבל בכל, זאת, למרות שאני הייתי מרגישה ומתנהגת בדיוק כפי שתארת - אולי טוב שהחליטו לא להרדים אותך. יכול להיות שלא היה קורה כלום, אבל זה בכל זאת סיכון שאולי היה נכון לא לקחת אותו, עם כל הכאב הנורא שכולנו מכירות אותו היטב. אני עברתי שתי שאיבות שאחריהן דפקו לי שתי נגלות של ביציות טובות בגלל פשלה במעבדה. כלומר, שני טיפולים מלאים של הזרקות, הרדמה, שאיבה - הכל בשביל כלום. וסתם. בגלל פשלה. באותו רגע מתחשק למות, אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול, וזה קרה כבר לפני 6 שנים. כך שאני בהחלט מבינה אותך. מחבקת אותך חזק וממשיכה לקוות שזה היה הרגע האפל ביותר שבאמת מגיע לפני עלות השחר..

ממש פגישת מחזור (-: >>> חושבת על זה איך הזמן עובר ואני דורכת במקום בימים אילו סוגרת שנה שבע ומתחילה שנה שמינית של ניסיונות {כבר בת זקנה}. טוב בלי דרמות יהיה בסדר בדרך זאת או אחרת אני א-צ-ל-ח-ה. דיברתי עם דורה {היא בשיפוץ ביתי ואין לה גישה למחשב} והיא אישרה שאכן היא כתבה את המכתב למדור של "אשת חיל".

((((((((((-: אפילו חיפשתי ומצאתי שהשירשורון ההוא נמצא בעמוד 14. אבל! מאז שחיפשתי את מספר העמוד וחשבתי שאוכל לענות לך עברו חמש שעות כי....... הגיברת הפרינססה החליטה ש"הלילה הלילה הלילה, שימחה גדולה הלילה" ולא רצתה לרדת ממני לרגע. (וזה רק מוכיח לכל מי שקוראת את השירשור הזה כמה בכל זאת הטיפולים הללו עוזרים. כי עם כל הכשלונות וכל התהפוכות וכל השליליים במשך יותר מארבע שנים- כבר לא האמנתי, וכבר עייפתי כל כך, וכבר לא ידעתי אם באמת באמת אני רוצה, וכבר הייתי כל כך מבולבלת ויגעה ומתגעגעת לחיים נורמאליים, והנה- הכי נורמאלי שיכול להיות נהיה לי. בנות יקרות, תקראו ותאמינו!) והנה נסחפתי, וככה את אומרת עליי שאני כותבת יותר יפה? (תודה תודה תודה תודה, כמובן. הגזמת קצת). אבל אכן, אני כתבתי, ואני כל כך מקווה שיש מישהי שקראה ואמרה לעצמה- וואללה, אני עושה את זה וזה לא לעניין. אני אפסיק. אני זוכרת שזה הגיע אחרי שמישהי בעבודה שמעה שהבאנו תוכי הביתה ואמרה לי שבמקום להביא חיות לילד שאביא לו אולי איזה אח או אחות. ואני הייתי חייבת למצוא משהו מחוכם לענות ובפנים הרגשתי איך אני נשרפת. תודה על הריספקט שנתת לי. חשבתי שדורה הוא שם במה מספק בשבילי, אבל מהיום אפשר כנראה לקרוא לי גם שרונה. אח, נדמה לי שהריכוז ממני והלאה כבר. מאוחר אפילו בשבילי. תודה שסיפרת לי את הסיפורון הזה. הנה, למרות שתמיד רציתי ולא עשיתי- בסוף בכל זאת כתבתי משהו שמופיע בספר... (-: ועוד משהו, ילדתי היקרה, תבקרי יותר!!!!!!! פליז!!!!! כל כך כיף לראות אותך פהההההה! ((((((((((((((((())))))))))))))) והמון געגועים, (והמייל שלך אבד לי, כמובן, עוד כשהחלפת עבודה) דורה.