אפשר להשתגע

מעבר לזריקות ולניג'וס של מעקב ביוץ , הרדמה, שאיבה והחזרה שאנחנו צריכות לעבור, השבועיים המתנה הן הסיוט הכי גדול שלי. הייתי צריכה לחשוב על זה שתקופת חגים היא גם ככה מתוחה, ואין את השגרה לברוח אליה כך שזה ממש רעיון רע לעשות טיפול בזמן חגים. אני עסוקה באופן אובססיבי בבדיקת הגודש בשדיים. האם זה מתחיל לרדת ומה זה אומר? ונדמה לי שזה מתחיל לרדת. נראה לי שההורמונים בגוף יורדים וזה בטח לא סימן טוב... עוד 4 ימים לבדיקה ובקצב הזה אעשה אותה בבית משוגעים! ובנימה אופטימית זו... גמר חתימה טובה לכולן!

מה קורה מתוקה אין מה לעשות צריך להמתין בסבלנות אוייייייייייייי נכון כמה שזה מתיש אבל מה נעשה? שטויות מתוקה 4 ימים ובע"ה אמןןןן והתשובה חיובית ואיללה מספיק עם הסבל הזה. אני חשבתי לעצמי שבזמן הזה שאני מחכה עד לטיפול הבא אולי וה' יצ'פר אותי ואני יקלט טבעי אבל ממש זה לא קרה ודווקא ביום כיפור קיבלתי מחזור. ממש מכה כל הכיפור הזה עבר לי לאט ומעצבן אני ובעלי נוהגים כל יום כיפור לטייל איפה שכולם מטיילים ועם חברים וזה היה קשה לראות את הנשים שאת מכירה כולן או עם ילדים או בהריון אוףףףףףףףףףףף. אבל כרגיל אני מנחמת את עצמי בעל יאוש זה יגיע "אבל ה' השאלה מתי?". את מבינה? מתוקה בשבילנו תחשבי חיובי ובע"ה אמן ותגידי לנו דבר חיובי. וגם לך גמר חתימה טובה

שום דבר לא מתחיל לרדת לפי איך שרשמת ההורמונים אצלך בכל מקום ההמתנה היא החלק הקשה ביותר שלא עובר מהר והראש מתחיל לעבוד שעות נוספות לחפש סימנים ולבית משוגעים עם תגיעי תרשמי את כולנו המזוכיסטיות שממשיכות שוב ושוב בהצלחה מתוקה גמר חתימה טובה

אבל מאתמול יש לי ממש תחושה שזה יגמר במחזור... מקווה להתבדות שיהיה יום טוב!

שזה לא משנה אם זה בחגים או בימי חול. בכל מקרה, השבועיים האלה גורמים להתחרפנות כללית...אז לפחות בחג יש לך גם זמן לנוח. אני מכירה את זה שהגודש בשדיים יורד ואז החרדה עולה. אבל אני כבר מזמן הפסקתי לסמוך על תחושות גופניות, זה יכול להיות הרבה דברים. יש לי חברה שבדיוק עכשיו נכנסה להריון ולא היו לה שום כאבי שדיים.. החרדה גורמת לנו להסתכל בזכוכית מגדלת על הגוף, קחי את זה בחשבון. החזיקי מעמד רק עוד קצת. ........ &&&&&&&&&

והבעיה היא לא החגים ובכל מקרה הייתי משתגעת. כשאין בכלל גודש בשדיים זה אחרת מאשר כשהוא יורד לא? היום היה לי בוקר מאוד קשה, קמתי בהרגשה חרא שהיום אקבל מחזור וכל הדרך לעבודה בכיתי וגם קצת בתחילת היום, אבל אחר כך התאוששתי ואמרתי לעצמי שאין ברירה וצריך סבלנות. זו מילת המפתח. רק שזה כל כך קשה!!