הי בננות - פשוט בא לי לשפוך את הלב

עברו חודשיים וחצי מאז הטיפול האחרון שלנו, לאחר לבטים והתלבטויות, החלטנו לעבור לרופא חדש, השבוע נפגשנו איתו לאחרונה והרגשנו שיש מה לחדש יש לי בלסטוצי'סט מוקפא מלפני כמעט 8 חודשים וטרם השתמשנו בו. הרופא החדש התפלא שעד היום לא החזרנו אותו והחליט שהוא מחזיר לנו אותו, ההחזרה שלו תהיה במחזור הקרוב, אני אמורה לקבל וסת ואז להתחיל בהכנות, מי יודע אוליי הבלסטוצי'סט המוקפא שלי יביא את ההצלחה..........,חוץ מזה שהרופא החדש אמר לנו שיש לו מה להוסיף על כל הטיפולים שהרופא הקודם נתן לנו עד היום... שמחנו לשמוע........... כמה שאני חזקה ואופטימית, זה כל פעם הולך ונהיה קשה אתן לכן דוגמא קלאסית, אתמול הלכתי לחתונה של חברה לעבודה בפעם הראשונה בחיי נהגתי לבד מחוץ לעיר, הערב התחיל בזה שטעיתי בדרך ובמקום 20 דק' להגיע לאירוע, לקח לי שעה וחצי. בסופו של דבר הגעתי לאירוע לחוצה מזה שטעיתי בדרך. בעודי מנסה להרגע מהלחץ, אני פוגשת חברה שהגיעה לחתונה ולהפתעתי היתה עם בטן הריונית, מאד רציתי לשמוח בשמחתה, להגיד לה מזל טוב ..... אך כמו שאתן יודעות, פשוט לא יכולתי, זה היה קשה מאד............ אני כל כך מנסה לא לתת לעצמי לקחת את כל זה קשה, אך לא תמיד זה רצוני זהו, המשכתי את הערב בלהשתדל שזה לא יעסיק אותי, אך איך אפשר להתעלם, כשכל רגע אני רואה מול העינים הריונית סביבי? החלטתי שאני לא מוותרת אף פעם, אף פעם עד שאהיה אמא אני אהיה אמא, אתן שומעות? תחזיקו לי אצבעות עם הבלסטוצי'סט המוקפא שלי שולחת לכן את כל אהבתי בקרוב כולנו ננצח את המעבק הקשה הזה אוהבת אתכן ריקי

יופי!!!אל תוותרי.את תהיי אמא!!!!!!שמעת?????????????. ממליצה מנסיון בפעם הבאה:1.לקחת גסטון.2.לעשות הנצה. 3.להשתמש בדבק ביולוגי.אצלי זה היה השילוש הקדוש והמנצח!!!! ביי יקירה ושבת שלום!

הי ריקי קודם כל חיזקי ואימצי יש תקווה בטוח אם לא אכפת לך הייתי מבקשת לדעת מי הרופא שעזבת ולמי עברת וזה למען התלבטות שלנו בשורות טובות

תודה רבה רבה על העידוד אגב בגסטון אני משתמשת כל הזמן וגם הנצה עשו לי בכל הטיפולים האחרונים דבק ביולוגי לא ניסיתי ואני מתכוונת לנסות הפעם. תודה על ההצעה שיהיה לך המשך הריון קל ותקין

יופי!!!אל תוותרי.את תהיי אמא!!!!!!שמעת?????????????. ממליצה מנסיון בפעם הבאה:1.לקחת גסטון.2.לעשות הנצה. 3.להשתמש בדבק ביולוגי.אצלי זה היה השילוש הקדוש והמנצח!!!! ביי יקירה ושבת שלום!

מה אני אומר לך שאני לא אומרת לעצמי>>> ושכל פעם זה לא ברגע האמת. כמה אני מקנא שאני רואה בטן הריונית הלב שלי מת מבפנים. בואי התקרבי קרוב קרוב למסך ואני אספר לך מה קרה לי השבוע. עברתי ניתוח טבעת בקיבה לפני כחודש בסורוקה כדי לרדת במשקל וכדי להגיעה לטיפול המנצח רזה. באותו יום שעברתי את הניתוח עברה אותו ניתוח אישה בכירוגית הסמוכה {אני כרוגית א' והיא כירוגית ב'} שתנו ראשונות על הבוקר ומהפחד כל הלילה היו מחוץ למחלקות וכך בשעות הקשות נהיינו חברות ואני ממשיכות בקשר מאז. ביום שני האחרון היתי צריכה להגיע לבית חולים לתזונאית והיא {החברה} היתה צריה להגיע לביקורת לאחר ניתוח {אצלה היתה בעיה והחזירו אותה חודש לאחר הניתוח לתיקון} בקיצור אני פוגשת אותה בבית חולים ותוך כדי שיחה אנו הולכות והיא אומרת לי שהבת של גיסתה ילדה ילדה ראשונה היא רוצה לעבור. בשניות עוד לפני שהבנתי מה קורה היתי כבר במחלקת יולדות אני רוצה לומר לך שהלב שלי מת עמדי שם ולא ידעתי מה לעשות עם הידים והרגלים שלי וזאת שביקרנו {מרוב לחץ לא קלטתי את שמה} החזיקה את ביתה ואני כל הזמן ניסיתי להתנהג רגיל ועד שיצאו לי מלים מהפה... התחלתי לשאול שאלות טפשיות כמו: איך היא ידעה מתי התחילו צירים? או כמה זמן נמשך תהליך הלידה? או אם חתכו? היא ענתה על כל השאלות וכל הזמן במקביל החברה מתנצלת בשמי שאני שואלת את השאלות כי עדין לא ילדתי... התקרבתי לתינוקת והתבוננת בה וחשבתי, אם אי פעם יהיה לי גם ילדה ביד משלי? כל הזמן השתדלתי לשדר קוליות אבל הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה. אפילו עכשיו שאני מספרת לך אני מתרגשת מעצם המחשבה על מה שעברתי. כל הדרך הנסיעה הביתה היה לי גוש בגרון חשבתי לעצמי שאני כנראה דפוקה ושכנראה בגלל זה לא מגיעה לי שיהיה לי ילד משלי.... ואל תשאלי איזה מחשבות עברו לי בראש עד שהגעתי לביתי. נכון שביום יום לא תשמעי ממני שברון כזה לא וגם לא בכינות כזאת, אבל השנים עושות את שלהן ומכול טיפול אני יוצאת עוד פחות מאמינה ושבורה לחלקים קטנים יותר כך שכל טיפול אני פחות ופחות מאמינה. אני נלחמת בכל כוחותי ואם תשאלי אותי אף פעם היתי אומרת מה בטוח אני אהיה בהריון יהיו לי תאומות וכו'... אבל עם השנים אני כבר לא יודעת ופחות יודעת פחות מאמינה יותר מתפללת ועצוב לי לחשוב שהגיע הזמן לחשוב שאולי לא יהיו לי ילדים למרות כל המאמצים.... תתעודדי עוד צעירה ויש לך עוברים מוקפאים ועוד בלסטו' הכל ענין של זמן... אצלך לצערי כבר לא כל כך אופטימית. סליחה מראש על הבכינות. רציתי לעודד אותך ויצא לי בכינות. טוב נו מתוקה שיהיה לך אחלה טיפול בלי יותר מידי בלגן בלי שאיבה אבל הריון מהשלגונים שלך כן אני מסכימה עם שרית השילוב של השלישיה מעולה השאלה הגדולה היכן את מטופלת ואם תצליחי לשלב דבק ביולוגי. מתוקה בהצלחה. נ"ב: 1. צרפתי את הכתובת מייל שלך למסינג'ר שלי. 2. אם תוכלי לשלוח לי גם פרטים כגון: איזה רופא החלפת? ולאיזה רופא הגעת? מה הרופא החדש חושב שניתן להוסיף? באיזה בית חולים את מטופלת? תודה מראש, כל מידע יתקבל בברכה. נורית.

אז עכשיו יצא לי לקרוא ועכשיו אני מבינה על מה דיברת כשסיפרת לי שלקחו אותך למחלקת יולדות. כפרה, מעבר לשברים הקטנים, לכל אחת מגיע לעיתים רגע של שבר גדול, כמו שאת יודעת, ואחר כך נהייה יותר טוב בדרך כלל. הערב נשמעת לי במצב מאושש יותר, והג'וק בטוח הקפיץ קצת אדרנלין אצלך.. (-: אצלי, אתמול, אחרי יומיים של דאון מטורף והשלמה עם המצב, הגיעו העצבים, על זאתי, המגעולה, אישתו של בן דודי. so? הגיעו ויעברו. גם לך יעבור. ו-כן, יסלחו לי כל מי שזה יפגע בהן, לדעתי צריך לקחת בחשבון גם את האפשרות שאלו הקלפים שקיבלנו ושאולי לא נצליח. סורי. ולחשוב מה זה אומר, אילו חיים יהיו לנו בלי ואיך נגרום להם להיראות. 'צטערת. אני מאמינה שכן צריך לחשוב, אפילו אם רק לרגע אחד קטן, בשביל שהנפש לא תוכה לחלוטין, בשביל שהנפש תכין את עצמה טיפטיפונת, אפילו בלי שנדע. למרות שדר' גל אמר לי לבוא ביום השני למחזור ולא באתי, קיבלתי את עצתך. אלך ביום ראשון ונראה. מקסימום- יהיה הריון! מינימום- במינימום אני נמצאת כבר ארבע שנים, לא ככה? (-: שבוע טוב ושקט. שלך, דורה.

כמה שזה מוכר! הכבד בלב הזה. אבל ברור לי שאת תהיי אמא. כי את יודעת להמשיך גם כשקשה, כי את לא מתייאשת, כי הלב שלך מכוון אותך נכון- עובדה- הגעת לרופא חדש שנותן לך המון תקווה, ובואי לא נשכח- כי כבר היה לך הריון! עוד קצת, יקירתי, עוד קצת כוח בעלייה ותגיעי. בקרוב הבטן המתעגלת תהייה הבטן שלך. שולחת חיבוק חם חם ((((((((((((((((((((((())))))))))))))))))))))) דורה.

ריקי יקרה, את תהיי אמא כי את נחושה בדעתך! את תהיי אממממממממממאאאאאא של ילד/ה קטן/ה ומתוק/ה שתאהבי והיא או הוא יהיו מיוחדים לאמא מקסימה. אני מנסה להגיד זאת לעצמי כל הזמן, אבל גם אני לפעמים על סף יאוש ונשברת במיוחד כשכל הזוגות שאנחנו מכירים כבר סיימו סבב שני ואז אני שואלת מה איתנו? מתי? והאם זה יקרה בכלל. אבל תמיד מקווה והרבה בזכות הרופא שמשאיר פתח של תקווה. אז לפעמים כשמשנים רופא והוא מביא תקוות חדשות אז גם הדלתות נפתחות. מקווה שתצליחו הפעם ושתבשרי לנו על הריון תקין, כבד ומשעמם.

ברור שזה קשה..זה קשה לכולנו.. מנסה לחשוב מה ינחם אותך.... את צריכה מקום לפרוק את הזעם הזה והתסכול שממחזר אותו בכל אשה הריונית שניתקלת בך. הזעם הזה הוא כמעט בלתי אפשרי להכלה..ולכן אני ממש ממש ממש חושבת שטיפול פסיכולוגי או טיפול מכל סוג שהוא יוכל להקל עלייך. כשאנחנו מודעות עמוק פנימה לכל הנימים הדקיקים שפורטים לנו על הנשמה, אנחנו שולטות בהם טוב יותר... את לא לבד, שלך דניאל.

תחילה לאיזה רופא עברת ואני מאמינה במשנה מקום משנה מזל על תדאגי גם זמנך יגיע קצת אופטימיות הבנות פה לאט לאט נוטשות יבוא גם הרגע שלנו ונגיד היינו פה וחיינו השתנו והדבר שכה רצינו והתפללנו יגיע בלי שנאמין ניהיה אחרי ואת תיהיה אמא מדהימה ונהדרת לא לאבד תיקווה אפילו לרגע

שלום ריקי, כפי שכתבת, כן, אנחנו יודעות למה כוונתך. זה פשוט מרגיז כל ההריוניות האלה. בעיקר נשים שמכירים אותן מקרוב. בטח שתהיי אמא! בהצלחה

אין לך מושג כמה כואב לי לקרוא את הכאב שלך. גם כשחזקים לאורך כל הדרך, מותר להשבר מדי פעם, מותר לכעוס ולבכות ולהרים ידיים אפילו לזמן קצרצר. אבל כמו שהספקתי להכיר אותך, אין לי ספק שאולי אפילו הבוקר, כבר קמת עם רוח חדשה, ואת בדרכך הכל כך מיוחדת הולכת לכבוש את המטרה. אני גם מכירה את הקטעים שבהם שרשרת של ארועים עם ביש מזל יכולים לחרבן לנו את היום, את הערב ואת השבוע אפילו.... מקווה מכל ליבי, שממש ברגעים אלה, הביצית המיוחלת, או הבלסטוציסט הקפוא שלך, מתכוננים טוף טוף, למסע ארוך מאין כמוהו, שסופו לא רק בלידה, אלא בזרועותייך, ולצידך, לעוד עשרות שנים שיבואו. וזה ממש ממש מעבר לפינה יקירתי. שולחת לך יםםםםםםםםםםםם של ((((((((חיבוקים))))))) והרבה אהבה, נועה.