מיואשת...

שלום לכל הבנות, רציתי לשתף אותכן במצב שלי, כי רק פה בפורום אני מרגישה שמבינים אותי. לפני כ- 8/9 חודשים השתתפתי פה בפורום. הסיפור של בקצרה: עברתי טיפול IVF ראשון שנכשל, ובטיפול השני התחלתי להרגיש אחרי ההחזרה ממש רע, הבטן שלי התנפחה והרגשתי שאני עומדת "להתפוצץ". יעצו לי פה בפורום ללכת ישר לרופא/ב"ח, דיברתי עם הרופא האדיש שלא התרגש במיוחד. בקיצור, בסוף אותו שבוע (יולי-תחילת המלחמה) אושפזתי המצב מאוד קשה. "ביליתי" חודש בב"ח מרותקת למיטה עקב גירוי יתר שחלתי שנבע ממינוני הורמונים מופרזים. מה שעזר לי לעבור את התקופה הקשה היא הידיעה שאני בהריון עם תאומים. אחרי תקופה זו התאוששתי, חזרתי לעצמי ולעבודה והחיים נראו שוב פעם וורודים. היינו מלאי תקווה וצפייה לקראת הלידה. הרגשתי מצוין וכל הבדיקות היו תקינות. ואז פתאום בתחילת חודש שישי, לפתע, ביום שישי בלילה התחילו כאבים ולאחר כמה שעות, שהתחיל גם דימום נסענו לב"ח. ביום שבת בבוקר ילדתי. כמובן שישר הכינו אותי לגרוע מכל, אבל באותו זמן ממש לא עיכלתי. התינוקות נולדו ומתו. עברו 4 שבועות מאז. אומנם חזרתי לעבודה ולחיים בעזרת בעלי המקסים והורי התומכים, אך אני די מיואשת. ולא מבינה איך פתאום התפוגג החלום. אני מנסה להיות אופטימית, לקראת הטיפולים הבאים. אך מאוד קשה לי.... נתי

שהוא מתאים לפורום פוריות. יש בנות שמספיק מיואשות מהטיפולים ולא צריך לזרות מלח על הפצעים. מאחלת לך שתתאוששי ותזכי להיריון תקין וילדים חיים בריאים.

גם אני מטופלת פריון ולמען האמת ממש מעליבה אותי התגובה שלך. ממש לא בכוונתי "לזרות מלח על הפצעים", אלה אולי לקבל קצת עידוד ותמיכה משאר הבנות, כמו שאני נתתי בעבר...

למרות הקושי לדעת על טרגדיות כאלה, וזה קושי עצום, אלה החיים שלנו. לא תמיד טיפול פריון שהצליח מגיע אל סופו המאושר. אנחנו רואות בפורום הזה בית, ובית הוא מקום שבאים אליו להניח את הראש כשקשה, גם אתה גדול, וכבר עזבת והמשכת הלאה. זה המיוחד בפורום הזה בעיני, וכמו שתמיד נשמח לשמוע מבנות שהרו וילדו, תמיד נהיה פה לתת חיבוק חם למי שהלכה לאיבוד בדרך. בואו נהיה בית טוב(((())))

אני משתתפת בצערך, זה אובדן נוראי. אין לי מילים, אני לא חושבת שיש מילים מתאימות פה, אז קבלי חיבוק(((((((((()))))))))) אני שמחה לשמוע שאת מוקפת משפחה תומכת שמסייעת ומכילה אותך ברגעים כאלה קשים. טוב שחזרת אלינו, אני מתנצלת שאני לא זוכרת (מזדקנים..) את הסיפור, אבל המקום הזה נועד באמת לתת תמיכה הדדית ואת תמיד רצויה כאן. יקירתי, 4 שבועות הם מעט מאד זמן. לא די זמן כדי לעכל אובדן כזה, לא די זמן כדי להתאבל, לא די זמן כדי להתאושש. היאוש שאת מתארת הוא התגובה הכי נורמלית למצב הלא נורמלי הזה. אני מציעה לך לתת לעצמך את הזמן הזה ולא למהר להיסחף להמשך טיפולים לפני שתרגישי קצת יותר חזקה. אחר כך יהיו לך את כל הסיבות לאופטימיות. בכל זאת הרית, בכל זאת החזקת הריון, ולמרות הסוף הטרגי אי אפשר להתעלם מזה. קחי את הזמן יקירתי, ובינתיים שבי פה איתנו איתך(((())))

היי נתי, הצטערתי מאוד לקרא על מה שקרה... אני בטוחה שזה מאוד קשה... זו תקופת אבל שאת ובעלך עוברים עכשיו. אולי תנסי להיעזר ברפואה אלטרנטיבית כמו רפואה סינית, דיקור או משהו מעין זה כדי להקל מעט על עצמך וכך תוכלי לחזור מהר יותר לעצמך ולטיפולים. חיבוקים, תחזיקי מעמד, חני

לא רק שאני זוכרת, אני כל כך הזדהתי איתך ועם הגירוי יתר, שגם אני עברתי אבל הייתי במצב הרבה יותר טוב.... קודם כל משתתפת ביגונך על אובדנך, נשמע כמו סיוט שמישהו רע במיוחד המציא לסרט אימים.... דבר שני, תמיד, בכל מצב, לא רק שאת יכולה לחזור לכאן, אלא את כל כך צודקת, מי אם לא אנחנו נבין מה עבר עלייך ועד כמה בלתי צפויים פיתולי הפריון. קחי לך נשימה ארוכה, אספי לך כוחות מכל הסובבים, ובטוחה אני שקרוב היום בו תמצאי את כוחותיך שלך חוזרים אלייך. וכשיהיה לך מספיק כדי להרים את הראש, מכל ליבי אני מאחלת לך דרך קלה וקצרה אל היעד הנכסף. שולחת לך הרבה חיבוקים וכמה שתבקשי אנרגיות!!!!!!! החיים יחזרו למסלולם! חלומות פז, נועה.

אני נורא מצטערת לשמוע על הטרגדיה שקרתה לך. מקווה שבימים אילו את אוספת כוחות להתגבר. ואם כבר באת אלינו וסיפרת את סיפורך, נראה שאת חזקה ותתגברי ותמשיכי הלאה לקראת היריון תקין. מאחלת לך מכל הלב שהדרך אל האושר תהיה קצרה וקלה ושולחת לך חיבוק חזק להמשך הדרך לי

נתי יקרה, קודם כל עצוב לי לשמוע. גם אני עברתי הפלה נדחית וגרידה, של הריון שהושג במאמץ רב, ולפתע הפסיק הדופק, וחזרתי לטיפולים עם כל הקושי. אולם בחודש שישי זה בודאי קשה שבעתיים. כל כך מבינה ללבך. עם זאת, וזה החשוב ביותר- היה לך הריון אחד, ולכן, יהיה הריון נוסף, והפעם, בעזרת השם, ארוך ותקין! הוכחת שאת יכולה להרות, וזה החשוב ביותר! מחזקת את ידייך, וזה בוא יבוא. שיהיה לך יום חמים ונעים. שירה

אוי כמה שאני מבינה את ההרגשה שלך הדבר שהכי הייתי רוצה, זה להיות ליידך עכשיו ופשוט לחבק אותך חבוק גדול שום דבר לא יכול לרפא כל כך מהר את הכאב שלך ואני מאד מזדהה איתך כי לפני חודשיים וחצי עברתי הפלה של תאומים וזה באמת לא קל, לא יודעים מאיפה להתחיל, איך להמשיך אך אין ברירה אחרת, חייבים להמשיך ולא לוותר את רק כמה שבועות אחרי זה ותני לעצמך את הזמן להחלים ולהתאושש אני בטוחה ומייחלת לך בקרוב מאד הריון תקין וקל ולכולנו שולחת לך שוב חבוק גדול ואוהב שלך מכל הלב ריקי