היום חברה הכי טובה שלי הודיע לי שהיא בהריון

סליחה ניני - לא יכלתי לשמוח ולא יכלתי לחבק אותה. נשארתי תקועה במקום חייכתי ואמרתי לה מזל טוב. שקורים לה דברים טובים.. זהו - על אף האופטימיות אני יודעת שדברים טובים קורים רק לאחרים ולא לי. זה המצב. ממשיכה לקוות לטוב למרות זאת.

מה אומר לך??? זו הרגשה טבעית מהמקום בו אנחנו נמצאות. היא קשה, היא מתסכלת (ולא רק כי אנחנו לא מצליחות להרות בינתיים, אלא, כי אנחנו גם מאשימות את עצמינו שאנו לא יכולות לפרגן עד הסוף ולשמוח בשמחתן של אלה שכן). אני מחבקת אותך בדיוק בדיוק בדיוק במקום בו את מרגישה שבא לך לצרוח לשמיים, במקום בו את מרגישה נעלבת עם המקום הזה שנכשל...אני מחבקת אותך מאותו מקום פרטי שלי, שמרגיש שפוף ועייף מכל התלאות. זיכרי שתחושת הכישלון היא זמנית עד ההצלחה.. אהבה וכח שלוחים אלייך ממני, דניאל.

כשאני קוראת את מה שכתבת אני ממש יודעת ומבינה מה את מרגישה לפני שבועיים חברה לעבודה ילדה בן ועדיין לא התקשרתי להגיד לה מזל טוב, כי פשוט לא יכולתי, היד שלי אפילו לא רצתה ולא העיזה לחייג את המספר שלה. היא הזמינה אותי לברית ולא העזתי ללכת. אני אפילו לא כעסתי על עצמי ואני שלמה עם עצמי על מה שקרה עם אותה חברה. אני מציעה לך לא להאשים את עצמך, את לא אשמה, זה לגטימי מאד ההרגשה שלך לכן אני מאד מבינה מה את מרגישה. זה לא שאנחנו לא רוצות, זה לא שיש לנו משהו נגדן, זה פשוט תקוע לנו וזהו.... אני מייחלת לך שבקרוב מאד תזכי בתחושה הזו של להיות אמא וכך אני מייחלת גם לעצמי וכל הבנות כאן אני שולחת לך חיבוק גדול והמון אהבה שלך ריקי

הי מיכל, כמה אני מבינה אותך... לאחרונה הייתי צריכה להתמודד עם כמה מקרים כאלו. זה כואב מאד. ולי עוד יותר כאב זה שכואב לי. אני לא טיפוס קנאי, אבל זה סבל קשה. ואני מקווה שיעבור לך מהר. לי זה לא עבר, זה רק התמתן קצת. תרגישי טוב, ואני מאחלת לך שבקרוב תוכלי לספר לה שגם את.... באהבה, רחלה

מיכלי, ההרגשה שלך מאוד מובנת. אבל מה שלא מובן לי זה שאת אומרת שלאחרים קורים דברים טובים ולך לא. אני בטוחה שגם לך קורים דברים טובים כמו זה שיש לך כבר 2 ילדים, יש לך עבודה ואת כזו מתוקה ורגישה ואני בטוחה שיש עוד. וההיריון השלישי בעה"ש יגיע גם. את צריכה אמונה ואופטימיות. תדעי לך שלמרות שהדרך קשה, ההצלחה מתוקה. והיא תגיע אלייך יקירתי- אל תפסיקי להאמין. שלך לי

להרות תחושת התיסכול והריקנות הנוראית מתעצמות למימדים עצומים ואת בעיקר מרגישה ורואה את הכוס הריקה - ואני ממש כשרונית בזה.. אני מקווה שכל הזריקות בבטן ובירכיים לא לשווא.

מה פתאום סליחה ניני?!?! מה שאת מרגישה הכי טבעי והכי לגיטימי שאפשר!! אם נשמע פעם שאני חושבת שאנחנו אמורות לשמוח בכל פעם שמתגלה הריון אני מתנצלת, לא הסברתי את עצמי טוב. מה שאני סיגלתי לעצמי כדרך התמודדות (כנראה כי קל לי יותר להתמודד כאשר לא יודעים שאני בטיפולים) הוא לברך לחבק ולגלות עניין רב. ברור לי שזו הדחקה ויש לזה מחירים. אני שולחת לך חיבוקי עידוד חמים, ומזכירה לך שאנחנו פה אחת עבור השניה כדי להחזיק את התקווה שלפעמים מתחמקת קצת. אז אני מבטיחה לך יקירתי, גם לך קורים ויקרו עוד הרבה מאד דברים טובים(((((((()))))))

שזה עומד לקרות ואת אמרת דברים כל כך נכונים שאני כמו גדולה יתן לה חיבוק וכו.. אבל כאמור לא הייתי מסוגלת.. מקווה עדיין לנס חנוכה...