דמעות...

היי, אתמול הייתי בדיקור, כמנהגי מדי שבוע וכחלק מטיפולי פוריות, ומאז אני מרגישה שנפרץ אצלי סכר שאני לא מצליחה שלהשתלט עליו. באתי לשם יחסית בסדר, שורדת את תלאות היום אחרי שיכנועים עצמיים שאני "זורמת" עם מה שיש וזהו. ובטיפול התפרצו להן דמעות של ייסורים, מחשבות כואבות ללא סוף וחרדה מאד גדולה. אני מאד רגישה גם ככה אבל יש לי הרגשה שהרגישות הזו הולכת ומתגברת ומקשה עליי את ההתמודדות. זה כבר לא רק "באסה" או סתם מצב רוח ירוד..זה משהו הרבה יותר חזק ומפחיד שאינני יודעת איך לאכול אותו.הכל נצבע לי בצבעים קודרים ואפלוליים..אני מנסה מאד להכיר את כל הרגשות האלה, לכתוב, לחשוב, לא להתעלם...אני גם מעלה את הכל בטיפול פסיכולוגי שעוזר לי לפרוק.. אבל לפתע אני מוצאת את עצמי במבוי סתום. רציתי מאד לשתף אתכן, לחלוק עם מישהו את הכאב. דניאל.

כל כך מבינה שכואב באופן תהומי לפעמים. חשוב וטוב שאת מטפלת ומחזירה לעצמך אנרגיות בכל טיפול שעושה לך טוב, דיקור, פסיכולוג, אחרי הכל, גם החזקה שבבנות מתקשה כשמגיעים להתמודדויות כמו שלנו. גם מכירה טוב טוב את הסכר שנפרץ לאחר דיקו או שיאצו או יוגה, כל החרא ששוקע עמוק פנימה עולה, מסתחרר ורוצה להשפך. אז תני לדמעות לשחרר את הכל. אז באסה ורע וכבד. אבל מחר או מחרתיים, או אולי חודש חודשיים, לא משנה כמה זמן, הכל יחזור להיות טוב יותר, ובהיר יותר. מאחלת לך שהאור יחזור ללב ולעינים, ((((((חיבוק גדול))))))) נועה.

מה שכתבת כל-כך נגע ללבי. זכורה לי פעם אחת במיוחד מתוך טיפולי הדיקור שלקחתי בתחילת הטיפולים. אחרי הטיפול הרגשתי צורך בלתי נשלט לישון 3 שעות רצוף (באמצע היום), ואח"כ המשכתי להרגיש שקצות עצבי חשופים ורגשותיי פגיעים מאוד. ניסיתי לראות את זה כסימן טוב לבאות - האמנתי שנפרצה בי איזושהי חסימה שאולי תפתח סופסוף גם את רחמי... לצערי זה לא קרה. המשכתי עם הדיקור עוד מספר שבועות, ולבסוף הפסקתי. אין לי מושג אם זה אומר משהו לגבי תחושתך. לפעמים באמת עוברת עלינו תקופה של פריצת דרך בחיים שמתאפיינת גם בטלטלה רגשית ותחושה של חולשה ואי-יציבות, כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים... ולפעמים גם אפשר להרגיש נאחס בלי שהגשם יביא בהכרח מיד אחריו לקשת ולפריחה... סתם נאחס שבטווח קצר לפחות לא רואים שום חיוב שייצא ממנו. בכל מקרה, אני חושבת שטוב את עושה בכל החזיתות - טיפול פסיכולוגי, כתיבה, חשיבה, השתתפות כאן בפורום - כל מה שמשאיר ערוץ פתוח של תקשורת בינך לבינך, ויאפשר גם לתובנות ולתמיכה רגשית להגיע אליך. שולחת לך (((חיבוק))) ענקי.

היי... תודה על החיבוק.....מרגישה אותו מאד..באמת....... חשוב לי מאד להביט על עצמי גם דרך תגובות של אנשים, כחלק מן ההתמודדות שלי בכל ערוצי התקשורת שלי עם עצמי ועם נשים אחרות שנמצאות בטיפולי פוריות. כאן בפורום באמת מתאפשר לי להבין אפילו במילימטרים ספורים, היכן ניתן לעשות עוד ועוד משהו, זה לפעמים משתקף לי מבעד למילה קטנה, או דרך מחשבה אחרת משלי וזה מה שעוזר לי. אני מאד שמחה שמצאתי אתכן. ממשיכה לחפש לי את הדרך.. דניאל.

משהו בטיפולים האלה, (אני עשיתי רפלוקסולוגיה ולא דיקור) גורם לשחרור רגשות. מצד אחד- זה מצויין, לתת לזוהמה הזו להשטף החוצה. מצד שני, לפעמים היא לא ממש נשטפת אלא מציפה. אני חושבת שאת עושה כל מה שאת יכולה כדי לשמור על נפש בריאה בתקופה הקשה הזו בחיים ומאד מעריכה אותך על כך. השקיעה הזו למקומות לא בריאים, לא מוארים, מאד מוכרת לי. אם לא תחושי בהקלה בעוד כמה ימים כדאי לשוב לפסיכולוג ולעזוב את הדיקור לעת עתה. או לפחות לספר למדקר על ההשפעה של הטיפול ולבקש שידקור אותך במקומות שיעזרו למצב הרוח שלך. בהחלט ניתן לעשות זאת. ובינתיים שולחת לך יד ומבקשת שתאחזי בכל הכוח!!!!!!!!!!!! באמת!!!!!!!!!!!!!! ותרגישי הכי בנוח בעולם להביא לפה את כל השדים להיכרות ולגירוש! את לא לבד, יקירתי! שלך, דורה.

היי דורוש תודה על הידיעה שיש עוד אנשים שיכולים לשמוע את השדים שלי..וברצוני להגיד שגם אני מזמינה אותך להציג את השדים שלך, גדולים ומפחידים ככל שיהיו.. מעניין מה קורה כאשר שני שדים (או יותר) נפגשים... אני אמנם לא נמצאת בתקופה היציבה ביותר בחיי, אך בהחלט יש לי בלב מקום חם לתמוך ולא רק להיתמך.. שיהיה לך שבוע טוב ורגוע. באהבה דניאל.

מחבקת אותך יקירתי, את כותבת בצורה כל כך נקייה שאני ממש מרגישה אותך. אני מכירה את הרגעים של העצבים החשופים, ואת הזמן שהכל נצבע בגוונים של שחור אפור. לאו דוקא בהקשר של הטיפולים אגב. בדרך כלל זה חולף מעצמו, בלי שאני מספיקה לזהות מאיפה זה בא, אבל כנראה שזה יושב שם בבסיס של כולנו. כל מה שאת עוברת, בטיפולי הפוריות, במה שמסביב, בנסיונות להמשיך ולזרום, להמשיך את היומיום, מגיע לפעמים לגבול, ואז זה מציף. אני חושבת שאת עושה כל מה שאפשר, פיזית ורגשית, כדי לעבד ולחיות עם התחושות האלה. לא בורחת מזה ולא מטשטשת וזה תמיד נחווה חזק מאד מאד. עדכני את המדקר שלך יקירתי, ושימי לב. אם אלו עננים חולפים, השמש תכף תבצבץ. אם היא קצת מתעכבת, אולי צריך לשנות מעט את תכנית הדיקור כדי לעזור לה לבצבץ. אנחנו בכל מקרה פה איתך(((()))) נשיקות}{}{}{ ניני

היייי.... שמחה תמיד להקשיב לעצותייך, באמת. את צודקת בקשר למצב הרוח בעקבות הדיקור, שאולי יהיה אפשר לשנות משהו, אם כי אני מכירה את עצמי ויודעת שהרגישות הגבוהה של התקופה האחרונה היא סימפטום של הרבה תרחישים, בדיקות והתמודדויות חברתיות שונות.. פשוט היגעתי להצפה כי כמה אפשר להכיל?! בינתיים, רוצה לספר שאני מרגישה הרבה יותר טוב ולכן יש חלק מאד מאד גדול בזה. תודה, באהבה דניאל.

דניאלי מתוקה, בוקר טוב מזדהה איתך עם ההרגשה שהדמעות מקבלות דרור ופורצות החוצה. ראי זאת כתקופת שחרור לנפש. באמת עברת כל-כך הרבה דברים לא פשוטים והנה הגיע הזמן לנוח קצת ולהרגע. בעיני את בחורה מדהימה, עם הרבה כוחות נפשיים. אבל בינינו בשביל לעבור טיפולי פוריות, להצליח בלימודים, לעבוד ולחשוב עוד ועוד צריך כוחות על נפשיים. מחבקת אותך ושולחת לך צרור עידודים לימים מופלאים שעוד יבואו ויהיו מנת חלקך. שיהיה לך יום קסום ושבוע טוב. אוהבת- לי

היי חמודה, מה שלומך? אני מרגישה קצת יותר טוב, עובדת על עצמי חזק ונתמכת בפורום המדהים הזה שנותן הרבה כח להמשיך. תודה.... מקווה שגם את מרגישה יותר טוב, דניאל.

דניאל תצאי מזה, תתרחקי מכל הדיקורים והשטויות האלו, אני אישית לא מאמינה שזה עובד זה הכל פסיכולוגי, נכון שזה מייאש ומאכזב אבל בסוף כולן נקלטות, זמן ממוצע שנתיים. תהיה בחשיבה -חיובית- יקרו דברים חיוביים. תלכי יותר לטיולים בארץ או בחו"ל , תפנקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ושעושים לך טוב תאכלי טוב ותנוחי ובמקביל תלכי לטיפולים , תהיי רגועה קודם כל - זה חשוב! מדי פעם יש ירידות אבל מהר מאוד תשתדלי לעלות , אל תשקעי יותר מדיי - תזכרי שזה גורם מכשיל תהיי אופטימית תזכרי שאופטימיות תביא להצלחה. בהצלחה מתוקה שלי. יהיה בסדר אני29

(-: היי אני 29... אני שומעת את הנחרצות שלך! וזה מקסים בעיני שטיולים בארץ עוזרים לך להתמודד. יש לי נחרצות משלי ... בהצלחה גם לך..... דניאל.