אתמול - היום הארוך בחיי

שלום אחיותי היקרות, אני כותבת לכן פה על משהו שהוא לא פריון אלא חיים אחרים, כי אתן בשבילי כבר באמת אחיות. לשמחתי הרבה, חלק נכבד נגמר בטוב, השאר ברע. אתמול אבא שלי החליט לעשות לנו תרגילי חיים ומוות. ב 6 בבוקר קיבלתי טלפון מאחי שאבא לא בסדר ואשתו בפאניקה בוכה (מדברת רק רוסית ואחנו לא...). אמבולנס הגיע מיידית, ואבא החליט לבצע דום לב לשמחתי ב ת ו ך הניידת. הם הצילו את חייו פעם ראשונה. בבית החולים, בדרך להשתלת קוצב לב, היו עוד שתי התקפות דום לב (לא התקף), וביצעו בו החייאות. יש לי כנראה אלוהים שאוהב אותי ואת משפחתי מאד מאד. הצליחו לייצב אותו וברוך השם הקוצב עובד. קיבלתי את אבא אתמול 3 פעמים חזרה בחיים במתנה. אני רק יכולה לספר לכן שבטיסה לבית החולים, כל מה שעבר לי בראש זה - אבא שלי לא עוזב אותי בלי לראות ולהחזיק ילדים ממני, ושלא יעיז לחשוב לעשות את זה. רק שתבינו, אם חשבתן שאני אופטימית, אז תשכחו מזה. הוא מלך האופטימיות. בריא, מאושר, שמח ומלא חיים. בוקר אחד הגוף החליט לתת לו קצת נסיונות אחרים בחיים. ומן הצד היותר כבד ומלא עצב, הבוקר נודע לנו לחרדתנו שאחד הטייסים שנהרגו אתמול הוא בן של חברי ילדות של בן זוגי. זה היה היום הארוך ביותר בחיי אתמול. אוהבת אתכן, נועה.

היי מתוקה , אני שמחה שאבא שלך בסדר , מרגיש טוב יש אלוהים תאמיני לי..... אבל כואב לי על הטיס , ובכלל השבויים שמכירים זה נורא מה אומר ? צר לי לשמוע יותר נכון לראות על המרקע , נקווה לימים יותר שמחים ולבשורות טובות , איך את ? מתי הביטא ? טוף נמתין יהיה בסדר מבטיחה . נשיקות ממני חיבוק ענק 123

אכן יום מפחיד עברת... ואני שמחה שהסוף טוב, הרבה בריאות, רומי

זה סוג הפעמים שהמילים נעלמות ונאלמות.... איזה מזל שקיבלת את אבא שלך חזרה, ועם גישה לחיים כמו שלך ושלו אין לי שום ספק שהנכדים שתביאי לו עוד יהרסו לו את הברכיים הרבה לפני שהלב יכנע... אבל הפחד המוחשי והמצמית הזה בהחלט זורק אותך באותו רגע - אני מקווה שהתאוששת... ובנוגע לטייס ההרוג - מה יש להגיד, הכאב הוא עצום. אני חושבת שכולנו מרגישים קצת קרובי משפחה של כל הנפגעים במלחמה הארורה הזאת, אבל כשזה פוגע קרוב זה בכל זאת אחרת. (((חיבוקים)))) ושיהיה המשך שבוע שקט...

היי נועה! כול כך ירד לי מצב רוח ש קארתי על מה שעברת אתמול . ברוך השם ש הכול יסתדר ו אבא כבר בסדר . מאחלת לו החלמה מהרה ו פעם הבא רק ש יהיו שמחות. אוהבת לנה

היי אני שמחה שזה נגמר בטוב,זה נראה כאילו לא מספיקת לנו הצרות שאנחנו עוברות. גם לנו קרה מקרה דומה ,אבא של בעלי מאושפז בבי"ח מאז יום שבת בגלל דלקת בלבלב וכנראה גם בעיות בלב וכל זה בתקופה שאנחנו בטיפולים וגם אני חשבתי בדיוק כמוך-הם לא עוזבים אותנו עד שהם זוכים לפחות לנינים!!! שיהיה טוב ושלא נדע ימים כאלו יותר! קרן

מה אפשר להגיד... כמו בחייים עצב ושמחה תמיד יחד, חרדה והקלה, תמדי הכל שלוב יחד. בכל זאת נדמה לי שקיבלת את מכסת החרדה והעצב להמון זמן}{{ מאחלת לך ימים יפים של שקט, שלווה ותקוה, וכמובן בקיץ הבא לילות לבנים, טיטולים מוצצים ואושר גדול}{}{}{

אז טפו טפו היום הולכים הביתה, ואכן מקווה שמכסת העצב הספיקה לפחות ל 30 שנים הבאות.... קרן, מקווה שגם חמך יצא מזה מהר ובבריאות, ומאחלת לכולנו - רק בריאות בריאות בריאות שכמו שכתבתי למיה פעם - הבריאות תביא לנו את כל השאר! נשיקות לכולכן, ותודה על החיבוקים הגדולים והמחזקים של כולכן! אוהבת, נועה.