זהות מינית

שלום, אני בחורה בת 28. לבטים על זהות מינית הם משהו שמלווה אותי כבר הרבה מאוד זמן. כנערה לא חשתי משיכה מינית בכלל. לא לבנים ולא לבנות. לא היו לי פנטזיות מיניות, גם לא על אקטים תמימים כמו נשיקה. זו פשוט לא הייתה אופציה שחשבתי עליה. לא נגע לי (אולי הוצאתי את עצמי מראש מהמשחק..אינני יודעת). הנשיקה הראשונה עם גבר הייתה רק בגיל 21, וחוויתי אותה כמשהו מאיים ולא נעים. בכלל, מאז בערך התחלתי בתהליך של "אימון אישי": התאמנתי ביחסים פיזיים עם גברים. בהתחלה זה נחווה כמשהו שקרוב לאונס.. מעין מס שצריך לשלם. הרגשתי ניכור, מנותקת מעצמי. בהדרגה למדתי לתת לגוף להגיב. אבל עדיין- יחסים פיזיים הם משהו שנחווה אצלי כמשהו מכאני רוב הזמן. שכבתי עם מעט מאוד גברים והגוף כבר למד להנות מזה קצת. היום אני חושבת שאני כבר נמשכת לגברים..אבל מנטאלית- לא מרגישה כלפיהם כלום. שום טיפת קירבה. כלום. ויצאתי גם עם נחמדים..אבל.. לא מרגישה כלום בלב, רק בגוף. כלפי נשים לעומת זאת.... יש בנות שאני מרגישה קירבה אדירה כלפיהן! לפעמים מרגישה שאתפוצץ! אהבה של ממש!! בנות הן כל כך יפות, כבני אדם (לא פיזית אני מדברת). פשוט אנשים עשירים... מלאות הבעה ורוך ועולם פנימי..זה משהו שאני לא מוצאת אצל גברים. ויחד עם זאת, במפגשים אינטימיים עם נשים 1:1, אני תמיד נבוכה ומגמגמת.. מה שלא קורה לי עם גברים. כל כמה שנים אני נתקלת בבחורה שממש עושה לי את זה. הקירבה כל כך גדולה והדדית שזה מוציא אותי משיווי משקל.. אני חושבת עליה באובססיביות מהרגע שאני מתעוררת ועד שאני הולכת לישון. לא מרגישה משיכה מינית ומפחדת מאוד מאוד לדמיין משהו כזה, מאידך- גם המשיכה לגברים היא משהו שאימנתי את עצמי לעשות... אולי עוד לא פגשתי את הבחורה הנכונה..? אני יודעת שאם הבחורה הנוכחית תיזום משהו, אני אענה... אבכה מרוב פחד ואקרוס אבל אענה (אני די בטוחה שהיא סטרייטית, אם כי מערכת היחסים שלנו שרק החלה דומה מאוד לזוגיות)... זה מדיר שינה מעיניי העניין הזה למה אני לא מרגישה כלום כלפי גברים. אפילו מתקשה להאמין שיש להם עולם פנימי שיכול לספק ... ומרגישה כל כך הרבה כלפי נשים. ובכלל, מה זה אומר עליי שהמשיכה המינית זה משהו שהייתי צריכה לפתח בכוח...? תודה וסליחה שהארכתי..

שלום מתלבטת, סליחה על הדימוי הבוטה, אך האימון האישי שעברת נשמע לי קצת כמו אילוף חיות. אפשר לעשות "ניסים ונפלאות" בעזרת "תרגול" וכשהתרגול מלווה מצוקה ופחד, הוא יכול גם להצליח מבחינה טכנית, אך אין בו לא הנאה ולא סיפוק. אני, למשל, אינני נוהג לצערי לעסוק בפעילות גופנית, בימים כתיקונם (למרבה הצער) כי היא משעממת אותי מאוד, אך לאחרונה עברתי תאונה קשה והייתי חייב לעבור אימוני פיזיותרפיה וכמובן, כשהמטרה הייתה שיקום, היה בכך הכרח והצלחתי להתמיד בכך. לומר לך שנהניתי מהתרגילים? בשום אופן לא. המלצתי לך היא להפסיק ללמוד טכניקות ולפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי אצל מטפל גיי-פרנדלי, שייתן לך את התמיכה המתאימה לבדוק מה קורה לך ביחסים עם נשים. המסקנה אינה חייבת להיות שאת לסבית, אך תדעי לפחות שניסית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

צירפתי חיוך כי נדמה היה לי שהצלחתי לזעזע (אפילו) אותך :-) זה לא היה נורא כמו שזה נשמע במה שכתבתי... אונס הייתה מילה מוגזמת. 'פשוט' ניכור מעצמי וחוסר עניין. ניכור וחוסר עניין זה משהו שאני מרגישה גם ביחס להרבה דברים אחרים (כן, גם ביחס לפעילות גופנית). אני דווקא חושבת שה'שיטה' המוזרה שלי בכל זאת קצת עבדה לי; בנים מסובבים לי את הראש ברחוב ולא בנות. ממש לא בנות. לא מצליחה (או אולי לא מעיזה? אינני יודעת) לחשוב בכיוון הזה.. אני חושבת שהיום אני כן נמשכת לבנים. (לא תמיד בטוחה אבל..) אני בעיקר מבולבלת מהפער הזה שאני מרגישה כבר הרבה שנים, בין המשיכה הפיזית לבנים (בין אם פיתחתי אותה איכשהו בכוח ובין אם הייתה מתפתחת בי ממילא) לבין חוסר היכולת להרגיש כלפיהם משהו רגשי-אמיתי. ולצד אלה- רגשות ותחושות אהבה שמציפים אותי ביחס לבנות מסוימות. ממה זה יכול לנבוע לדעתך? אני יודעת שחדר הטיפול הוא המקום לברר זאת, אבל אולי עולים לך כמה כיוונים אפשרים שאוכל לחשוב עליהם... האם אתה חושב שזהות/נטייה מינית מושתתות בראש ובראשונה על רגש או על משיכה? ובכלל, למה לקח לי כל כך הרבה שנים לגלות עניין ביחסים גופניים? זה ממש לא נגע לי. גם לא בחלומות בהקיץ.. האם ביישנות יכולה להיות אופציה..? תודה לך, על תשובת הלפנות-בוקר שהענקת מתלבטת. נ.ב.- הצטערתי מאוד לשמוע על התאונה הקשה... מקווה שהפיזיותרפיה השיבה כוחות ושאתה חש בטוב. ליל מנוחה..