על החלום הבורגני שלי...

"אתה ממש נעשה בורגני", אומרת לי הפסיכולוגית שלי בחיוך אחרי שאני מספר לה על הסוף שבוע שביליתי עם החבר החדש שלי. אחרי זה אנחנו מפטפטים על זה עוד, והיא מסבירה לי שכנראה שיש סיבה שכל-כך הרבה אנשים בוחרים בסופו של דבר באורח חיים כזה. והרי גם אלה שמרדו בשנות השישים נהפכו לאלה שצריך למרוד בהם בשנות התשעים, או לפחות כך נדמה לי, לא ברור לאן הם בדיוק נעלמו. (החלק האחרון הוא שלי ולא שלה) אבל אני לא יכול להגשים את החלום הזה. החברה המערבית כולה ובעיקר הישראלית הכינו מערכת שלמה של מכשולים כדי למנוע במיוחד מאנשים כמוני גישה אל מחמדי הג'יפ, בית עם גינה, כלב, שני ילדים ומשכנתא. ראשית, בתור הומו אני לא יכול להתחתן ולא יכול לקבל משכנתא, ויש קשיים מאוד גדולים לאפשרות שאני אביא ילדים. שנית, בתור מי שמתוייג ורשום כחולה נפש, אני לא יכול להתקבל למרבית מקומות העבודה היציבים והמסודרים, וזה לא משנה אם הביטוי היחיד כרגע וככל הנראה לשארית חיי הוא שאני לוקח תרופה בערב ותו לא. בגופים ממשלתיים זו אפליה ברורה ואני פשוט לא יכול להתקבל. בגופים פרטיים כשמדובר במקומות שרוצים עובד קבוע, אז או שצריך ויתור על סודיות רפואית או שעושים מבחני עינוי כמו דינימיקה קבוצתית שהמציאו פסיכולוגים בדיוק כדי לאתר כל מיני נגעים רעים שחלילה עלולים לפגוע בהסדרי היצור. (אגב, אני במקרה עובד כבר שנתיים באותו מקום, אבל זה רק כי עשו לי ראיון קצר ולא מבחני אישיות, שאותן זה בלתי אפשרי מבחינתי לעבור). גם אחד הסממנים העיקריים של היות שייך למועדון המיוחסים- הזכות לנהוג, אמנם לא נשלל ממני, אבל יכול היה להישלל ועשיתי מבחני אישיות קפדניים כדי שיתאפשר לי. כמובן שאין לי ברירה אלא לבעוט בחלום הבורגני, שבעצם מעולם לא משך אותי במיוחד, אבל עם זאת, אולי הפסיכולוגית שלי צודקת, אולי אין אושר כאושר הבורגני, אולי זהו האושר עלי אדמות. אותו אושר נכסף שנשלל ממני על ידי החברה האכזרית...;-) ונחזור לחבר שלי. אז, זהו, שהוא די מגשים את החלום הבורגני, למרות שהוא הומו וכנראה גם ימשיך להגשים עד למיצוי המלא והשלם שלו. ויכול להיות שהוא יגשים זאת איתי! וזו "בעיה", כי אני הרי הודרתי מהגשמת החלום הבורגני באופן שלם מוחלט וחסר כל אפשרות ערעור. יש כאן פרדוקס. עד עכשיו לא הייתה "בעיה" כי כל מי שיצאתי איתו היה די רחוק מהגשמת החלום הבורגני בעצמו. אולי קצת מוקדם מדי לחשוב על זה במונחים כאלה, אם כי איכשהוא אני מרגיש עם ג', שזה אחרת, שזה ממש רציני, שזה הולך להימשך זמן רב, גם אם לא עבר הרבה זמן מאז תחילת הקשר, אבל אני לא יכול להיכנס פתאום למרכז החברה, כי הרי נועדתי לשהות בשוליים ונוח לי שם. אני לא מאמין שבאמת כתבתי את ההודעה הזו...;-), שאלוהים יעזור לי... בברכה מיכאל

מיכאל, אתה מקסים.

שלום מיכאל, אכן מוקדם מדיי לדאוג ועל אף המגבלות שציינת, התקבלת לעבודה, אתה מתמיד בה ויש לך רישיון נהיגה, כמו בי-פולאריים רבים אחרים וכמו הומוסקסואלים רבים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין ואני... אני- תודה על המחמאה... אז כמובן שאני עובד במקום עבודה עם שכר יחסית נמוך, קצת יותר ממימינימום, ובלי תנאים בכלל מלבד מה שמחייב החוק, אבל כמובן שאין לי מה לדאוג כל-כך. עדיף מלהיות בבית משוגעים או בעבודה מוגנת. בכל מקרה, העידכון הוא שהחבר שלי נפרד ממני. לטענתו אנחנו לא מתאימים. זה בא לי די במפתיע כי הוא לא נתן שום סימן מקדים כלשהוא. כנראה מה שמתחיל בכזה קול רועם נגמר בקול ענות חלשה. טוב, אז זה נגמר, ועד כמה ששמחתי להיפרד מאתר אטרף, אני שב וחוזר אליו בדרך לבחור הבא, שיהיה הפעם מן הסתם סטודנט ירושלמי לא בורגני בעליל. אם כי סטודנטים ירושלמיים עלולים להיות גם הם בורגנים למדי. אם כי איכשהוא הסטודנטיאליות קצת מכהה את זה. בברכה מיכאל