אי אפשר להיות יותר מבולבל מזה.

שלום ד"ר, לפני הכל קצת רקע. אני בן 16 וחצי כיום,אפשר לאמר שחי בסדר גמור יש משפחה אוהבת ותומכת והכל אפשר לאמר,דיי אופטימי. הכל התחיל לפני חצי שנה פחות או יותר,אני יכול לאמר במעורפל שזה התחיל באמצע חודש דצמבר,שאלות הזהות המינית שלי. לפני החצי שנה הזאת הכל היה נהדר,הבנתי שהמשיכה שלי לבנות היא טבעית ולקחתי אותה כדבר מובן מאליו...לא התעמקתי בלשאול את עצמי האם אני נמשך לצד השני כי פשוט הבנתי שטוב לי עם המין הנשי והבנתי שאני נמשך אליו מינית ורגשית ובמילים אחרות שטוב לי איתו. הייתי אדם יותר פתוח,ויצאתי מתוך נקודת הנחה שמי שהומוסקסואל, כנראה שטוב לו עם זה ואם אני הייתי הומוסקסואל,מה זה היה מפריע לי?העיקר ההנאה לא? היו לי מערכות יחסים קצרות עם בנות ואני חייב לציין שהיו כמה תקופות יפות ביותר והיו בנות שחשקתי בהן בצורה לא נורמלית. כשלא היה קשר זה או אחר,הלכתי לאינטרנט לצפות שעות על גבי שעות בפורנוגרפיה ובנשים ערומות כאלו ואחרות. עד פה כאמור,זאת התקופה היפה שלי. עד שהתחילו שאלות הזהות באותו יום בדצמבר,לפי מה שזכור לי הכל התחיל כשהייתי אצל חבר שלי עם עוד חבר נוסף. אחד החברים שלי מאוד לועג להומוסקסואלים,וכל הזמן אמר לי בבדיחות הדעת שאני גיי והומו(כמובן לא בכוונה להעליב) כי כנראה סתם היה לו משעם והוא חיפש בידור(הוא יודע שאני סטרייט לחלוטין). כשנפרדתי מהם לשלום חזרתי הביתה והתחלתי להרהר ולהתות בזהותי. ירדתי למישורים עמוקים ושאלתי את עצמי שאלות שרובן לא הגיוניות לגבי ההעדפה המינית שלי ונכנסתי למצב נפשי לא יציב והייתי אפשר לאמר דיי מתוסכל ומדוכא. הבעיה שלי עדיין קיימת ועדיין יש לי שאלות אך אני יכול לאמר כמה עובדות ברורות עליי: *אני עדיין צופה בפורנוגרפיה ונהנה לראות נשים,זה נורא עושה לי את זה. *האורך חיים שלי,לפי מה שנראה לי ולפי מה שהיועץ הפסיכו-תראפי שלי אמר לי הוא אורך חיים סטרייטי למדי. *כשאני נמצא עם החברים שלי אני לא חושב מחשבות מיניות עליהן ומתנהג לידם נורמלי לחלוטין-מה שבעצם אני רוצה לאמר שעם בנות אני מתנהג שונה. למעשה,כשאני עם חבריי לא עוברות לי בטבעיות מחשבות מיניות ואני לא מנסה להתחיל איתם בוא נאמר. *מחשבות על המין השני בראש גורמות לי לדחייה רבה ולפעמים אני אפילו מגיב בצורה גופנית,כלומר נרתע או "קופץ" או עושה פרצוף של מישהו שנדחה וכיוצא בזה. חוץ מזה,ראוי לציין,שאני כבר לא פתוח כמו פעם. הומוסקסואלים פשוט דוחים אותי ואני מפחד להיות לידם. אפילו המילה "הומו" גורמת לי לחלחלה מסויימת ואפילו לחרדה. אני מפחד שמיניותי תשתנה ומחשבות אלה הפכו להיות אובססיביות ולפעמים כפיתיות. אני לא יכול להעביר מאז דצמבר יום אחד שלם בלי מחשבה. אני דואג למצבי ומקווה לקבל תשובה מספקת שתעזור לי להבין את עצמי טוב יותר. תודה רבה.

שלום לך, צודק הפסיכותראפיסט שלך, כשאמר שאורח החיים שלך סטרייטי לגמרי, כי המושג "אורח חיים" מתייחס להתנהגות חיצונית בלבד. ואולם, משיכתך לבני שני המינים מעידה על כך שאתה בי-סקסואל וכמו ביסקסואלים רבים, בעיקר בתחילת דרכם, אתה מתייחס לכך כקללה בגלל הקושי להכיל בתוכך את שתי המשיכות. במילים אחרות, במקום לראות את עולמך כעשיר יותר, אתה רואה את המשיכה לבנים כמגבילה את המשיכה לנשים או כפוגעת בזהותך הגברית. הנחת היסוד שלך שהומוסקסואלים מרוצים ושלמים עם עצמם אינה נכונה, במיוחד כשמדובר על מתבגרים בגילך. עם כל הליבראליות בחברה הישראלית של השנים האחרונות, אנו עדיין חיים בחברה סטרייטית, שבה הומוסקסואליות מעוררת חרדה רבה, בעיקר אצל גברים סטרייטים (ומכאן גם הבדיחות של חבריך הסטרייטים). מסיבה זו, מרגע שגילית את משיכתך לגברים, אתה חש סלידה מהומוסקסואלים, סלידה הקרויה "הומופוביה", פחד אי-רציונאלי מהומוסקסואלים. בפחד זה ראוי לטפל במסגרת הטיפול בו אתה נמצא או במסגרת טיפול אצל פסיכותראפיסט גיי-פרנדלי. אני מציע לך לקרוא את המאמר הבא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html בו תוכל לראות שבמשך השנים ביסקסואלים יכולים ליהנות משני העולמות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

העניין הוא שאני לא מגלה משיכה לבני המין השני אני נגעל ממחשבה על המין השני ויתר על כן,אני לא יכול לקבל זקפה מהמין הזה. זה למה אני כל כך מבולבל... אני עסוק בשאלות מטרידות אבל שאין בהן כל תכלית,אין בהם שום פואנטה... למשל כשאני מאונן אני צופה אך ורק בנשים,אך ורק משום שגברים במין פשוט לא עושים לי את זה אבל זה לא משנה את העובדה שהשאלות עדייין קיימות ומעיקות מה עושים? האם אני באמת בי סקסואל ואני לא יודע על זה?