התלבטויות...

אני בחורה בת 21. יש לי בת זוג כבר שנה וחצי. אני לא מחפשת הגדרות. אני לא לסבית. אני לכל היותר בי. וגם זה בקושי כי חוץ ממנה לא נמשכתי לאף אחת מימי. אני מאוד בטוחה בקשר שלי איתה. מאוד מאושרת איתה ואני יודעת שזו הבחורה שאיתה אני רוצה לחיות עד יומי האחרון. ההורים שלי יודעים עלינו כבר כמעט שנה. ולא מוכנים לקבל את זה בשום צורה. מההיכרות שלי איתם אני גם לא מאמינה שהם אי פעם יקבלו את זה. זה מאוד מאוד מתסכל אותי. מצד אחד, אני לא מתכוונת להיפרד ממנה בגללם. בעיקר בגלל שאני מאמינה שברגע שאתה מתחיל לחיות לפי רצונות של אחרים אז הוא מאבד את הזהות שלו. ואני לא מבינה מה הטעם לחיות בלי זהות. ומצד שני- החיים איתם בלתי נסבלים. הם סוחטים ממני כל טיפה של רצון לחיות. כל טיפה של אנרגיה. אני לא רוצה חיים של מלחמות או מריבות. אני רוצה חיים שקטים ומאושרים. והם לא מתכוונים לעזור לי עם זה. נתקלתי בפורום הזה לגמרי במקרה. וסתם חשבתי שזה יכול להיות רעיון טוב לכתוב פה... אז זהו...

שלום עדי, אם ההורים שלך סוחטים ממך כל טיפה של רצון לחיות, כמו שאת כותבת, אז את לא בדיוק מצליחה לחיות את חייך לא לפי רצונם של אחרים. כולנו תלויים באנשים אחרים ובדעותיהם עלינו והמחירים שאנשים מוכנים לשלם כדי להשתייך לאנשים אחרים משתנים מאדם לאדם. נשמע שאינך מוכנה להודות בצורכי התלות הרגשית שלך בהורייך, שהם מאוד טבעיים בגילך. אני לא מציע לך, חלילה, לוותר על הקשר הזוגי שלך כדי לרצות את הורייך, אך כנראה, תהליך ההיפרדות הפסיכולוגית שלך מהם לא הושלם כמו שאולי את נוטה לספר לעצמך. ייתכן ששווה ללבן את הדברים במסגרת ייעוץ אישי, אפילו קצר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly