שאלה

השאלה עוסקת בטראנסג'נדרים אישה כלואה בגוף של גבר-שינוי מגבר לאישה באמצעות הורמונים. אלה שנולדו ככה, האם זה נפוץ אצלם יותר מאשר באוכלוסיה הכללית דיכאון ואובדנות, בלי קשר להשפעה של המצב שהן נקלעו אליו, כלומר האם זה חלק מהאישיות שלהן?

שלום רב, שאלת שאלה מאד חשובה בדבר המצב הנפשי של טרנסג'נדרים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. לטרנסג'נדרים צעירים מאד קשה להתמודד עם מצבם, במיוחד בתקופה שטרם גילו זאת למשפחתם וכשהסביבה החברתית אינה מקבלת את מצבם, מגנה או דוחה אותם. זוהי תקופה מאד קשה עבורם וגורמת להרבה קשיים רגשיים ובעיקר לדיכאון ואף לניסיונות אובדניים. ואכן, כפי שציינת זה מופיע בשכיחות רבה יותר משאר האוכלוסייה. אין פלא בכך, היות שהצעיר שסביבתו דוחה אותו בעקבות הרגשתו והתנהגותו סביב זהותו המינית, מתמודד עם קושי עצום. אם גם הדבר בא לביטוי בביתו ובמשפחתו ולעיתים עד כדי הוצאתו מן המשפחה (מה שלצערי הרב קורה לפעמים), מובן שמצבו הרגשי מאד קשה והוא עלול, חלילה, להגיע לקיצוניות עד לכדי אובדנות. לעומת זאת, במקרים שהסביבה מקבלת ובמיוחד המשפחה, ומאפשרת המשך חיים סדירים והתפתחות רגילה בכל הקשור למקומו של האדם הצעיר בביתו, במשפחתו ובסביבתו החברתית-למודית או מקצועית, אין רואים תגובות נפשיות של דיכאון ובוודאי שלא אובדנות. מכאן, שתגובת הסביבה לתחושתו של הטרנסג'נדר ורצונו לשינוי מינו, מאד קובעת את המצב הנפשי שלו בהווה ובעתיד ובהחלט שאין מדובר במשהו שהוא חלק מאישיותו או מולד. העובדה היא, שגם טרנסג'נדרים שעברו תקופות קשות של דיכאון, מרוצים ושבעי רצון מחייהם לאחר שהחלו בתהליך שלקראת שינוי מינם והחלו להתקבל על ידי סביבתם כפי שהם, ועוד יותר מכך, לאחר ששינו מינם. בברכה, ד"ר דליה גלבוע