גבר או אישה?

שלום, יש לי הרבה להגיד,לספר ולשאול,אבל אשתדל לצמצם. בגיל 14 התחלתי להכיר מהי בכלל משיכה מינית,אז נמשכתי יותר לבנים ומדי פעם הסתכלתי גם לכיוון של בנות,אבל אפילו לא ניסיתי ליצור איזה קשר אינטימי עם בנות המין היפה,כי נורא פחדתי שמישהו ידע מזה,הרי בסופו של דבר זה יגיע לאוזניו של אבא השמרני שלי ואני ידעתי שלא יהיה נעים.בערך באותו זמן התאהב בי בחור אחד מאוד אינטליגנטי,חכם ונאה.והיה נראה לי שגם אני מרגישה כלפיו משהו בדומה לאהבה.היינו שלוש שנים חברים,לא היה בינינו סקס של ממש,רק פנטזיות.ובכלל הקשר התנהל בשלט רחוק ושוב,בגלל אבא שלי,הוא פשוט שנא את אותו הבחור ובכל פעם שהיה שומע שיש לי איתו קשר כלשהו היה עושה תרור לשנינו.בסופו של דבר נשברתי.שנתיים הסתגרתי בתוך עצמי וסגרתי את הדלת בלבי לכל המתדפק בה.אחרי שנתיים של רעב ומצאה למישהו שיהיה קרוב אליי,שיבין ויואהב יצאתי עם שלוש בחורים אחד אחרי שני.עם כל אד מהם הייתי בערך חודשיים.ובכל פעם אבא שלי היה אומר משהו בסגנון:"איפה מצאת את האידיוט הזה?!" אולי זה היה קורה בגלל שהם באיזשהו מובן היו עדינים למדי? אבל זה מה שאני אוהבת,אני לא יכולה לצאת עם בחור שהוא נראה ומתנהג כמו גבר-גבר.כי אני רוצה להיות הגבר בקשר.אין לי מושג איך זה אפשרי.אם בכלל?ובכלל מה זה משנה,הרי אני בכל מקרה לא נהנתי מיחסי מין עם אף אחד מהם.אז החלטתי שאני לא יוצאת יותר עם אף גבר,ולא משנה מהו. כמה חודשים אחרי שלושת הקשרים הקצרים האלה התאהבתי בבחורה סטרייטית.(זה היה באמצע השירות הצבאי).סיפרתי לה על רגשותיי אליה,אבל מה כבר יכולתי לצפות ממנה?כלום.רק לחוש ו"להנות" מן הרגע,שבו היא בעדינות וברכות שוברת לי ת'לב.אולי זה טיפשי,אבל המשכתי לאהוב אותה שנה שלמה,למרות שזה לא היה הדדי.ואז הייתה עוד אחת(דו מינית,שמעדיפה גברים) שאהבתי אותה גם בערך שנה,למרות שנפרדנו אחרי חודשיים ואז שקעתי בדיכאון לא נורמלי בערך במשך חצי שנה. הייתי נורא מודאגת איך אני בחורה בת 21 יכולה למצוא לי בת זוג אם אני לא יוצאת לבלות בכלל?או אם אפילו אכיר מישהי דרך האינטרנט מי כבר תרצה אחת שאף פעם לא קיימה יחסי מין עם נשים? אבל יום אחד ידידה טובה שלי שאני מכירה אותה כבר 7 שנים בא להתארח אצלי.עד אותו יום היא הייתה סטרייטית.זה היה ספונטני וטוב במיוחד,הרגשתי את עצמי ברקיע השביעי,זה התחיל בתור סטוץ ויכל לזרום לתוך קשר,אבל היא העדיפה שזה יהיה רק סטוץ(למרות שזה הפך לקבוע).ואז איפשהו הרגשתי שאני לא רוצה סתם סקס וחסרים לי חום ואהבה אמיתיים.וכמו תמיד,שוב נדלקתי על אישה סטרייטית,והפעם ,מישהי שיכולה להיות אימא שלי לפי הגיל שלה,למרות שהיא לא נראת מבוגרת.בהתחלה היה לי חשוד העניין הזה שהיא רווקה בגיל 37.אבל אחרי שהכרתי אותה מעט לעומק ראיתי שהיא לא לסבית או משהו כזה. מה שמדאיג אותי עכשיו זאת ההרגשה שנכנסתי באין כניסה ולא מצליחה לצאת משם.איבדתי כיוון לגמר'ה:לא יודעת האם להמשיך בדרך שלא מובילה לשום מקום(זאת אומרת להתאהב בסטרייטיות) או אולי לנסות לתת עוד הזדמנות לעצמי למצוא לי בחור נחמד שיהיה נחמד בעיני אבא שלי?,למרות שלא נראה לי שיש אפשרות כזאת... תודה על סבלנות ואשמח לשמוע ממך עצה מכוונת.

שלום מישל, ברשותך, אתחיל דווקא מהאפשרות האחרונה שאת מעלה: הדבר הכי לא מציאותי והכי רע בשבילך יהיה למצוא בחור שימצא חן בעיני אבא שלך, שנשמע כמקור עיקרי הן לבעיות שלך עם עצמך והן לבעיות שלך עם בני ובנות זוג. למען האמת, לא נראה שיש בחור שימצא חן בעיני אבא שלך (בגלל תסביכים שלו עם עצמו) ואם כבר יימצא כזה, זה יהיה "גבר-גבר" שימרר את חייך. לדעתי, עצם העובדה שאת בכלל מעלה את האפשרות הזו של מציאת גבר כדי שאביך יהיה מרוצה מעידה על כך שלא ערכת "פרידה פסיכולוגית" מאביך, את עדיין חיה בצל הטרור שלו וזקוקה לאישורו. הוא בוודאי לא יתן את אישורו לקשר עם אישה. לדעתי, הנטייה המינית שלך היא עניין משני ליחסייך עם אביך, שהיא הדבר הראשון שאת צריכה לטפל בו במסגרת טיפול פסיכולוגי. טיפול כזה צריך להביא אותך קודם כל ליכולת להיפרד פסיכולוגית מאביך, כלומר, לחיות חיים עצמאיים, לצאת מבית ההורים (אם את עדיין שם), לגבש לעצמך זהות ולשמור על מרחק מאביך בצורה כזו שדעתו לא תהייה כה נחשבת בעינייך. כשתגיעי למצב כזה יהיה הרבה פחות משנה אם תצרי זוגיות עם גבר או עם אישה וגם תמצאי אובייקטים מתאימים יותר מאשר נשים סטרייטיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

צהריים טובים! אני מאוד מודה לך על התגובה.זה כל כך מעודד לשמוע מישהו אומר לי "לבן" כשכולם בסביבה שלי אומרים "שחור"!כנראה שאני חייבת להתרחק מהסביבה הזאת או פשוט לא להקשיב להם.