תוחלת חיים בלי תוחלת

גידי שלום, בקשר לכתבה על גיל הבלות. אמנם אני מהמין הנקבי, אבל אני כבר אחרי גיל 40 ולמרות שעדין לא הגעתי לשלב של הפסקת המחזור, החיים נראים לי חסרי תוחלת מתמיד. בתור אישה צעירה הרגשתי פגומה אבל קיבלתי פידבקים שאני נראית טוב מהסביבה וזה עזר לי לסבול את עצמי. עכשיו בגילי המתקדם (אם לא עכשיו אז עוד כמה שנים), גם זה לא יהיה.ולא שהמראה החיצוני הוא חזות הכל, (ואולי בעצם, עצוב ומביש להודות אצלי זה ככה בהרגשה)אבל גם יכולות אחרות נפגמות גם אצל גברים וגם אצל נשים, אז מה הטעם בחיים אחרי גיל 45? (ושהילדים ילמדו להסתדר בעצמם)

שלום לך, נשמע שאת סוחבת איתך מטען כבד של נטייה דיכאונית ודימוי עצמי נמוך מגיל צעיר ועד כה איך שהוא "שרדת" בזכות דעות טובות של הסביבה עלייך, הרבה יותר טובות מהדעה שיש לך על עצמך. להערכתי, התגובות הסביבתיות לא ישתנו במידה ניכרת, אך בתהליך ההתפתחות שלנו (הנמשך עד המוות) יש תחנות משמעותיות וגיל המעבר הוא אחת מהן. את מציירת תמונה קשה כאילו המשמעות היחידה כמעט שהייתה לחייך עד כה הוא גידול הילדים. היתרון של נשים על פני גברים בגיל המעבר הוא שהנושא זכה להתייחסות טיפולית, גופנית ונפשית, ניכרת, כך שיש בהחלט מסגרות תומכות, אך הואיל ואת מתארת קשיים שהחלו בגיל צעיר מאוד, הייתי מציע לך לנצל את התחנה ההתפתחותית הזו לבדק בית כללי בצורת טיפול פסיכולוגי אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il