למה אני כותב כאן...

שלום לכם... השאלה שבכותרת התחילה להטריד אותי בזמן האחרון. למה אני כותב בפורום הזה כל-כך הרבה וגם בפורומים אחרים של בריאות הנפש...חברה שלי אמרה לי אתמול שיכולתי להיות פסיכולוג מצוין, ושאני צריך ללכת ללמוד את זה, וגם שאיזה בחור שעובד איתה נדלק עלי, אבל יש לו חבר, כנראה שזה לא מפריע לו במיוחד... זה היה אחרי שהיא הסבירה לי את כל מה שהיא עוברת בזמן האחרון מבחינה נפשית, וביקשה ממני לאבחן אם יש לה מאניה דיפרסיה... אחרי שדיברתי איתה התאמנתי על איך להגיד "אהממ". ניסיתי כל מיני טונים של "אהממ", והרגשתי שאני לא עושה את זה כמו שצריך, אז כנראה שאני אצטרך לוותר על קריירה בתחום. כמובן שהסיכוי שאני חוזר עכשיו לאקדמיה לחמש שנים מרצוני ועוד בסביבה תחרותית בצורה מבחילה כמו החוג לפסיכולוגיה, הוא אפסי. בעיקר שצורת החשיבה הפילוסופית ביקורתית שלי הולכת להרוס לי לגמרי כל סיכוי להתיחס ללימודים האלה ברצינות, אם בכלל עוד נותר ממנה משהו אחרי חמש שנים של ניוון. ונחזור על השאלה בכותרת, הרי במובן הגלוי לעין, אין לי שום תועלת בכך שאני כותב בפורום הזה, ברוב המקרים כלל לא מגיבים למה שכתבתי, ורק במקרים יוצאי דופן מודים לי על הזמן שהקדשתי גם אם מסכימים או לא מסכימים. (במקרה הצטברו כאן שני מקרים יוצאי דופן אחד אחרי השני...אבל לאורך השנתיים בערך שאני כאן זה לא קורה הרבה). למה אני לא הולך לשחק מטקות במקום לכתוב כאן? אז מה? אולי זה נותן לי תחושה של העלאה עצמאית, אגו-מאניקית, דהיינו ה"יעוץ" שאני נותן כאן מחזק לי את האגו, וגורם לי לחשוב על עצמי דברים טובים. אולי זה בגלל שאני מאוד אוהב סיפורים, והדברים שנכתבים כאן הם סיפור שאני יכול להשתתף בו באופן פעיל. אולי זה בגלל שאני באמת רוצה לעזור לאנשים ועוד בלי כל תמורה? אהממ... מה דעתך, ד"ר רובינשטיין? בברכה מיכאל

שלום מיכאל, כל התשובות שנתת לעצמך בהחלט מתקבלות על הדעת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly