התנהגות לא ברורה של הילדה...

שלום רב, ביתי בת 10 חודשים, מתפתחת יפה: זוחלת בזריזות (גם על 4), עומדת בהישענות על חפצים, מוחאת כפיים כשאומרים לה "כפיים", מתנדנדת למשמע שיר ברקע לפי הקצב, ממלמלת ואומרת "בא" (אבא) ו"מאמא", צוחקת ופעילה מאד. מבחינת הפה צמחו לה כבר 2 שיניים תחתונות. היא עדיין יונקת ומקבלת במקביל גם אוכל מוצק. עד לפני כמה חודשים היתה תינוקת מאד מאד נוחה: לא בכיינית , חייכנית, רגועה. לפני כ 3-4 חודשים התחילה לצאת השן הראשונה, אני לא יודעת אם זה הטריגר, אבל פחות או יותר מאז הילדה כל הזמן לא רגועה, בוכה המון, מקטרת, מתפתלת (גם כשהיא על הידיים), זורקת את עצמה ועוד כל מיני התנהגויות לא ברורות (כמו למשל שבשום פנים ואופן היא לא מוכנה לשכב על הגב לצורך החלפת חיתול...) לפני כחודש כשהתנהגה ככה לקחנו אותה לרופא והתגלתה אצלה דלקת אזניים. לאחר הטיפול וכשההתנהגות הזו לא פסקה לקחנו אותה שוב לרופא והבדיקה העלתה שהכל בסדר והדלקת עברה. אני מרגישה שאני לא מצליחה להבין אותה, לא מצליחה לתקשר איתה ולא ברור לי למה היא מתנהגת ככה. אציין (וזה חשוב מאד) שבגן היא לא ככה, היא נופת צופים, שמחה, משחקת, לא בוכה, לא מקטרת, הגננות בכלל לא הבינו על מה אני מדברת כששיתפתי אותן בדברים אלו... המצב הזה מאד מתסכל אותי ואני מרגישה שרוב שעות היום כשאנחנו יחד (שזה ממילא לא הרבה כי אני אמא עובדת) אני מבלה בלהילחם איתה ולהרגיע אותה, ומעבר לזה שזה מאד מתיש ומתסכל, אני פוחדת שמא אני מפספסת משהו שמציק לה, או שפשוט כמו שקרובי משפחה אומרים לי - היא פשוט מפונקת, ולכן בוכה ומקטרת. מה דעתך? האם זה פשוט שלב בהתפתחות שהיא עושה לי משחקי כוחות או שיש משהו מעבר?

שלום לנטלי ותודה על הפנייה, נשמע שהילדונת שלך פעילה ומתפתחת יפה והיא גדלה ובודקת את הגבולות והאדם שהיא הכי בוחנת מולו את הדברים היא את. צמיחת השיניים שלה היא משמעותית אבל היא רק חלק מהמכלול. יכול להיות שהיא מתרגלת לאוכל מוצק וזה שוב חלק מה"השתנות" שאת חווה כרגע. בסך הכל זו תקופה והיא תחלוף. את צריכה להחליט לגבי עצמך מהם "גבולות הגזרה" ועל איזה התנהגות את מבליגה ועל איזו את מוותרת. תראי לגבי החלפת חיתול, עד עכשיו לא היתה לה יכולת מוביליות תזוזה גבוהה במיוחד. עכשיו היא שידרגה את היכולות האלו. אז אפשר ללמוד לחתל מהר יותר, אפשר לצרף לזה שיר חדש כל פעם אפשר לעשות את זה על הרצפה על חיתול נקי.. חשוב בעיניי יותר מכל לא להפוך את השעות המשותפות שלך לאזור מלחמה. אם תחליטי *מראש* על מה את מסכימה ועל מה את מוותרת יהיה לך הרבה יותר קל. בגן החוקים מאוד ברורים והיא נלחמת על תשומת לב. בבית זה את והיא והרבה יותר פשוט לה וחשוב לה לראות את הדברים במסגרת הזו. ולגבי הפחדים האלה שלך, אנחנו כולנו לוקים בהם וסך הכל זה אומר שאת מודעת ודואגת ומאוד אוהבת את היצור הקטן הזה שלך. אם זה מנחם לכולנו יש את הפחדים האלה. צריך רק לבדוק מפעם לפעם אם זה מהרהורי ליבך או שגם אנשים אחרים רואים את אותם דברים ודבר אחרון, לגבי פינוק, החיים יזמנו לה מספיק. כל זמן שאפשר לפנק אותה מעט לא נראה לי שזה רע - כמובן כל דבר במינונים הנכונים... רק טוב , אני פוחדת שמא אני מפספסת משהו שמציק לה, או שפשוט כמו שקרובי משפחה אומרים לי - היא פשוט מפונקת, ולכן בוכה ומקטרת. מה דעתך? האם זה פשוט שלב בהתפתחות שהיא עושה לי משחקי כוחות או שיש משהו מעבר?