צועק ובוכה

שלום. בני בן שנה ושבועיים. בזמן האחרון כל פעם שמשהו לא מתנהל כרצונו הוא בוכה וצורח. אפילו אם אנחנו משחקים משהו ומפסיקים הוא מתחיל לצרוח שנמשיך. העניין הוא שזה גולש לגבי כל היום ההתנהגות הזאת. אם מניחים אותו על הריצפה ולא בא לו ורוצה שנרים אותו- מסמן עם הידיים או מטפס עלינו אבל בוכה וצורח. בימים האחרונים הוא חולה (שלשולים והקאות) אז המצב ממש החמיר. לפני כן זה גם היה הוא מצמיח לו שיניים בזמן הזה. עוד דבר- הידיים כל הזמן בפה והוא חורק שיניים (יצאו לו 2 למעלה חדשות). מה עושים? הוא עושה כפיים- לא עושה ביי ביי, לא מצביע אבל יודע להסתכל על דברים מסויימים כשאני שואלת (אור, דובי, כדור, אבא, אמא, סבתא סבא), לא אומר מילים. אני מנסה לדובב אותו- לא עוזר כי גם קשה לי להבין מה הוא רוצה כשהוא מתנהג כך.

שלום לך ותודה על הפנייה, מתנצלת על זמן התגובה שלי שנובע מחופשה קצרה. ברוכה הבאה לגיל הכמעט שנתיים ה"נורא" שהוא הגיל לגילוי העצמי והגבולות של העולם - איפה העולם מתחיל ומתסיים, מה החוקיות וכו'. כתבתי פה רבות על הנושא הזה שמעסיק אותנו ההורים וגם מתסכל מאוד. יש לך יצור אהוב שעד כה היה די פסיבי בהתנהגויות שלו, גם מסיבה אחת פשוטה שהיה תלוי בכם מאד. אני משערת שעד לא מזמן הוא רק זחל ועכשיו העולם פתוח בפניו. מכל הבחינות. הוא מבין שיש לו כוח משלו והוא בודר את גבולותיו. בשלב הזה צריך להבהיר לו ולהכיר לו את העולם החדש. אין צורך לכעוס עליו הוא לא עושה זאת מתוך כוונה. הוא באמת מנסה להבין. אני אוהבת לתת את הדוגמא הזו מפני שהיא ממחישה את העניין: תחשבי שאני לוקחת אותך איתי למקום חדש שאת לא דוברת את שפתו. אולי מילה או שתיים מבינה עוד כמה מועטות. חוקי המקום אינם ידועים לך ואת מגלה אותם בדרך של ניסוי ותהייה/טעייה. לך מאוד ברור מה את רוצה אבל האנשים מסביב לא משתפים איתך פעולה ובדרך כלל גם מאוד ממהרים להמשיך הלאה ולא לעצור להסביר לך את הדברים "כפשוטם" - בשום מקום אין הוראות הפעלה וגם אם יש את לא קוראת את השפה... לעניין שלך, קודם כל הייתי מנסה להבהיר שאגרופים על הרצפה אינם מקובלים - אני מסרבת לשתף פעולה עם מישהו צורח ומרביץ. מקימים על הרגליים. לנסות לדבר איתו בגובה העיניים. עם כל הכבוד לעצמאות שבדרך, עדיין אנחנו בדרך כלל מדברים איתו מהפרשי גובה של מטר בערך וזו אינה פתיחה "שווה". לעודד ולקדם בברכה פעילויות מסוימות ולהבהיר את דעתכם על פעולות אחרות. יש דברים שהם "חוק עליון" כמו לא להתקרב לחשמל וכסא בטיחות וכאן אין שום פשרות. על דברים אחרים צריכים לנסות (וכמה שיותר מהר) להשיג הסכמה משפחתית של הגדולים ולהעביר ולהבהיר אותם שוב ושוב (תחשבי שאת מנסה להבין חוקיות של פעולה וכל אחד מהיצורים האלה מסביב לך מתנהג בקוד התנהגותי אחר.... ) למנוע מריבות מיותרות על ידי החלטה מעשית ועקרונית *לפני* סיטואציות מה תהיה דרך ההתנהגות (אם הוא לא ירצה לאכול האם לאפשר לו לשחק בצד או שיישב איתנו) - כשאנחנו מחליטים "על הדרך" זה תמיד נראה פחות מוצלח. יש המון נושאים שנתונים ונובעים מסגנון הורות מסוים שצריך להכיר אותו או לחשוב עליו. זה פותר הרבה קונפליקטים וכאבי לב. משם הדרך הרבה יותר רגועה. יש עוד הרבה אבל מקווה שהבהרתי. רק טוב