התייעצות - תינוק שרוצה רק על הידיים
דיון מתוך פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות
שלום, בני בן חודשיים וחצי. התפתחותו ממש תואמת את הכתוב בספרים ("בלי עין הרע") אך עדיין יש לו קושי להיות לבד. מה הכוונה? לדוגמא המובייל. הוא מאוד נהנה להסתכל עליו, מושיט יד, בועט ברגליים - אבל כל זה רק על הידיים. באוניברסיטה (שטיח המשחקים) הוא שוכב לכל היותר דקה לבד ואח"כ פורץ בבכי אימתני. אם נשכב לידו הוא יהנה מהמשחק. לעומת זאת אם הוא על הידיים - הוא מסוגל להיות מרוכז ולשמוע סיפור שלם, להקשיב למוסיקה או שירים. שאלתי היא מה לעשות ע"מ שיהיה קצת לבד? כמה זמן, באופן נורמלי תינוק עירני בגילו אמור להעסיק את עצמו?
שלום לאליאב ותודה על הפנייה, בואי נניח שהייתי מוציאה אותך לחופשה ארוכה במקום שדומה לגן עדן שבו הכל מטופל ואת אינך צריכה לדאוג לדבר, אוכל מוגש, שינה וזמן החופשה מתארך והופך לשגרת חייך. יום אחד הייתי מוציאה אותך משם די במפתיע ואומרת לך "תסתדרי" והדבר היחיד שיש לך ל"גיבוי" הוא היצור האהוב הזה ששומר עלייך מכל רע ומטפל בך בכל דרך אפשרית. אם נקצין את המצב, את לא יכולה ללכת עצמאית, את לא יכולה להסביר את רצונותייך אבל היצור הזה עושה את כל המאמצים לספק לך את כל רצונך. האם היית "נדבקת" אליו? הוא היה בתוכך 9 חודשים צמוד אלייך בכל נים ובכל צורה ועכשיו הוא כאן. הבייבי שלך מראה אינטליגנציה גבוהה... תסתכלי על זה כך. הוא יודע בדיוק מה טוב בשבילו. איך מרגילים אותו? לאט לאט. קודם כל הוא צריך לדעת שאת לידו. תראי שאם את למשל מקפלת כביסה כשהוא משחק באוניברסיטה או עושה דברים, אז הוא יותר מניח לך משום שאת מראה "תעסוקה" לעומת זאת, אם תשבי מול המחשב או תעמדי במקום אחד זה יתפרש מצידו כ"זמן פנוי" שלך ולכן בדיוק מתאים לשעשע אותו....יש שימליצו לך על מנשא - מאוד נוח מהתנסות אישית אבל זה גם מאוד תלוי בך אם זה מתאים לך או לא. לי לקח זמן להתרגל לרצועות האלה ובסופו של דבר בחרתי במנשא שצורתו קבועה. אם אני חוזרת שוב לתשובה. זה עניין של הרגלים שנרכשים. גם יהיה לו קל יותר אם "תרגילי" אותו למקומות. למה הכוונה? אנחנו מגיעים בדרך כלל למקום "חדש" כמו הבית של סבתא מניחים אותו על השטיח שהכינו לו עוד קודם ומחכים שיתרגל. המקום עצמו חדש והריחות שזה מרכיב חשוב מאוד הם שונים לחלוטין. הוא צריך להתרגל. אם תהפכי זאת וכשתגיעי למקום חדש תשאירי אותו עליך לעשר דקות ורק אחר כך תניחי אותו תראי שיהיה לו קל יותר. הוא מתרגל. תנסי לקרוא את שפת הגוף שלו מול אנשים. אנחנו מוותרות בתחילת אמהותינו על הצרכים שלנו בשביל כל מיני גורמים. לא נעים לנו לסרב כשמישהו מבקש מאיתנו את התינוק "לרגע" אבל אם הוא לא רוצה צריך לכבד את זה. יש בזה משהו מאוד בסיסי שרצונו נשמע - איזשהו כבוד הדדי ואמון שצריך להשמר. אם הוא רוצה להיות על הרצפה אבל לא על הידיים של מישהו אז לא לחכות שהוא יתרגל... לקחת אותו. בבית זה סיפור אחר. בבית אפשר לשים אותו באמבטיה צבעונית מבד למשל או במקום סגור מצדדיו ולצידו חולצה שלך. הוא רגיל לריח שלך וגם לזה של אבא אגב. במקום "מוגן" מוקף בריחות מוכרים יהיה לו קל יותר. אם תוכלי להשמיע קול מפעם לפעם בין אם שיר שאת שרה לו ועובדת לצידו או שאלות "בדיקה" שמכוונות אליו. והדבר החשוב ביותר להסביר את התופעה זה עניין קביעות האובייקט. בגיל חודשיים וחצי אין הבנה שאם אמא לא נמצאת כאן אז היא נמצאת במקום אחר. הוא חווה אובדן. תראי איך הוא חוזר לחייך חיוך רחב ולגרגר אלייך כשאת חוזרת אפילו מהחדר הסמוך. משחקי קוקו יכולים להועיל במעט אבל סבלנות היא המפתח. רק טוב
