בכי
דיון מתוך פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות
בני בן השנה משחק עם עצמו יפה מאוד, וכמעט אין זה משנה מה מעשיו, ברגע שרואה אותי חולפת לידו, הוא פורץ בבכי. מדוע? וכיצד עלי לנהוג?
קורן שלום ותודה על הפנייה, אני חייבת שוב לסייג את התשובה שלי בכך שאני מביעה את דעותיי האישיות כאן כאמא ואין בכך ניסיון להציג עצמי כמומחית לנושא אותו העלית. שאלה ראשונה: האם בנך כבר רכש את ההבנה לגבי קביעות האובייקט? קודם כל הייתי מנסה לשחק איתו לא מעט ב"קוקו" כשאת השחקנית הראשית - בכדי להבהיר לו שאמא לא "התפוגגה" אלא הלכה לרגע. האם את נמצאת איתו במהלך היום או שהוא נמצא במסגרת? אם הוא נמצא במסגרת, הייתי משתדלת לקחת אותו לאחר שעות הפעילות שלו ולבלות זמן משותף למשחקים יחד, ואז - אחרי שהוא קצת "גמע" מאמא לתת לו לשחק לבד. ולראות האם ההתנהגות שלו כלפייך משתנה כשאת "נכנסת" לפעילות כאשר הוא משחק לבדו. באופן כללי, תינוקות בגיל הזה לא משחקים לבד יותר מדי. תוכלי לציין איך הוא מעסיק את עצמו? אישית לא ראיתי תינוקות שמעסיקים עצמם לבד יותר מ20 דקות גג וגם אז זה היה כשאמא בקרבתם. למה הכוונה כשאת עוברת? הוא פתאום שם לב אלייך כשאת בסביבה? ושאלה אחרונה, הבכי שלו - איך היית מגדירה את הבכי הזה? יש להם סוג של בכי שהם עדיין לא החליטו מה הם רוצים. יש בכי של רעב ויש בכי של כאב ויש בכי של עלבון מר. אולי בזיהוי הבכי תוכלי לתת לעצמך את המענה הכי טוב. בכל מקרה, רק טוב.
