להמציא סימנים
דיון מתוך פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות
שלום רב שמי ברכה ואני אמא לרותם, ילדה מקסימה בת שנה וחודש . כשרותם היתה בת תשעה חודשים התחלתי ללמד אותה סימנים בעקבות המלצה של חברה אמריקאית. לא ממש מצאתי חומר בנושא ולכן לימדתי אותה מילים מאתרים אמריקאים שמצאתי. יש לי שתי שאלות: 1. האם יש הבדל בין השפה הישראלית לשפה האמריקאית 2. בעקבות מחסור במידע המצאתי כמה סימנים שרק אני וילדתי יודעים האם זה דבר מקובל? האם זה מומולץ? המון תודה ברכה
שלום לברכה. אני בטוחה שרותם מקסימה. זה נשמע קלישאה אבל זהו שלב הקסם. כל יום הם עסוקים בתגליות חדשות. בכדי שאענה היטב, אשמח אם תוכלי לפרט אילו מילות מפתח אתן מסמנות בינכן? לשאלתך הראשונה; בניגוד לדיעה הרווחת, יש שוני בין שפות סימנים שונות. הזדמן לי להשתתף בכנס שניצבו ו"תירגמו" בו מספר מתורגמנים לשפת הסימנים והדבר נראה כמו ריקוד של אוהד נהרין. כל מתורגמן לשפתו: יפהפה ושונה זה מזה. שפת הסימנים האמריקאית (ASL) שונה מזו הישראלית (שס"י). לדוגמא, ב- ASL מסמנים ילדה בעזרת אגודל שנמתח מהאוזן לסנטר ובשס"י בעגיל (אגודל ואצבע על האוזן היכן שעונדים את העגיל) בצרוף סימן ל"ילד". היסטורית, ילדות אמריקאיות היו חובשות כובע או מצנפת וקושרות בסרט מתחת לסנטר. אצלנו פשוט חם מדי... אם חושבים על זה, ניתן לשאול על אותו משקל, למה אין לעולם כולו, שפה מדוברת אחת אחידה? שפת הסימנים היא שפה לכל דבר וחשוב להדגיש את זה - יש לה תחביר וחוקים וזמנים והטיות כמו לכל שפה אחרת. אנחנו, ליצירת תקשורת מוקדמת עם תינוקות, לא משתמשים בכולה אלא לוקחים/שואלים את הסימנים הבסיסיים. לשאלתך השנייה, הסימנים שהמצאת אינם פסולים מעיקרם. עניתי על כך קודם לכן שהחשוב והעיקר הוא בשילוב סימן אחיד למילות המפתח. אם רק את משתמשת בסימנים מול הילדה ויש לך זכרון טוב, אין כאן בעייה. אני ממליצה לתעד כל סימן "ביתי" בכדי להמנע מהסיטואציה הבאה: סימנת "קרנף" בצורה מסוימת והתינוק החזיר לך באותו ארוע, סימן דומה. יומיים אחר-כך הוא מסמן לך שוב, אך את כבר אינך זוכרת אם זה קרנף או מיץ פטל.... עקביות וחזרה. המפתח מצוי בהן. ניתן גם לעבוד מול סימנים שהילד מבצע בהדהוד המשמעות של התנועות: "יופי, זה קוף!, נכון מאוד, קוף" - כך את מאשרת ומבהירה לו שהבנת. *אבל*, כשאת מחזירה לו את התשובה את עצמך משתמשת בסימן הנכון. יש הרבה סיבות לתנועות כאלה ואחרות אצל ילדים. כמו שהגיית מילה מתפתחת מסופיות בלבד למילה שלמה ("פון" לטלפון לדוגמא), כך גם סימנים עוברים אבולוציה להיות מובנים יותר עד לתנועה המדויקת. את הסימן ל"כאב", ילדים אינם מבצעים מיד ברכישת ההבנה למילה, אבל אנחנו כמבוגרים איננו זקוקים לכך. לנו מספיק שיצביעו על המקום הכואב. מאוחר יותר התינוק ייצור משפט בשילוב שני סימנים למשפט: "כואב" + "ראש" או "שיניים".
