בן שלוש שעוד לא מדבר

שלום, יש לי אחיין בן שלוש שנולד עם חך שסוע והספיק עד כה לעבור שלושה ניתוחי פה וסיבוכים רבים, התוצאה היא שעד היום הוא משתמש רק בשלוש הברות בדיבור: א, מ, נ, קשה מאוד להבין אותו וכמובן שהוא מאוד מתוסכל. שאלתי היא האם ניתן ללמד אותו להשתמש בספת הסימנים הבסיסית עד שהטיפול אצל קלינאית התקשורת ישא פרי (הבעיה היא מוטורית בלבד ולא קוגנטיבית), על אף גילו? ומדוע קלינאית התקשורת לא משתמשת בשיטה זו כדי להקל עליו בינתיים?

שלום לדודה, אנחנו לעולם לא נתערב בתהליך החלטת הקבלות אצל איש מקצוע. השיטה מאוד עוזרת לילדים רגילים להתגבר על שלב התסכול הקודם לדיבור והדבר נכון כפליים גם לילדון חמוד בן 3. תקשורת היא תקשורת והיא חשובה מאוד בהתפתחות. אם תתקבל אצלנו פנייה מההורים נוכל בהחלט לשוחח עם אנשי המקצוע ולהציג בפניהם את השיטה והמחקרים הנוגעים אליה. החומרים שברשותינו אינם בלעדיים לנו, ספרים וחומרים על שפת הסימנים מצויים בידיהם של רוב קלינאי התקשורת בארץ. אנחנו כחלק מהפעילות שלנו מנסים להגביר את המודעות לשיטה. נשמח לסייע. רק טוב.

אני לא מעורבת בפרוייקט של שפת אם, אלא חירשת בעצמי שמשתמשת בשפת הסימנים הישראלית. לגבי בן ה3, אני חושבת שחייבים לנסות לסמן איתו, לפחות בצורה בסיסית, כדי שיוכל להתקשר עם הסביבה, לא צריך בשביל זה קלינאית תקשורת, היא תעבוד עימו על לדבר, אך הסביבה הקרובה שלו, הוריו, את דודתו, וחברים, חייבים להתקשר עימו, הילד מתוסכל וכואב לי הלב עליו, תפתחו אתם את השפה איתו, ואני מדגישה שלא חייבים את הסימנים של שפת הסימנים הישראלית, אפשר תמיד להמציא סימנים למילים לפי איך שנראה לכם, וכך הוא יוכל להתקשר עימכם, לא משנה איך מסמנים חשוב יותר התקשורת הבסיסית.

שלום לאמא ולדודה. אני חייבת לחלוק על דעתך. חשוב מאוד לסמן בסימנים מוסכמים. סיבה פשוטה שאחרת הסבא יסמן בצורה מסוימת, האמא בצורה אחרת והמטפלת בצורה שלישית. מאוד מבלבל. חייבים לשמור על אחידות. התסכול יהיה הרבה יותר קטן והלמידה יותר מועילה ומהירה. לגבי הסימנים, שוב, מחקרית, הסימנים האלה איקוניים מאוד והוכיחו את עצמם לתקשורת. החשיבות היא לא בסימן כזה או אחר אלא בשילוב עם שפה מדוברת כל פעם שמסמנים. בהצלחה.