תקשורת דואלית עם ילדים מהחינוך המיוחד

שלום השמח לקבל מידע בנושא שפת הסמינים הדואלית. ברצוני לדעת עם ניסתם לתקשר בעזרת שפת הסמנים הדואלת עם ילדים מהחינוך המיוחד. אני עובדת עם ילד שיש לו C.P . הילד אינו מדבר, ממלמל ואומר מספר מילים מצומצם . חשבתי שאולי עם נלמד אותו את שפת הסימנים הדואלית יוכל לתקשר יותר טוב. תודה גל

גל, תודה על הפנייה. לגבי שאלתך, עבודה עם ילדים מהחינוך המיוחד - כן, בוודאי שכן. השיטה נהדרת ומועילה במאוד לילדים רגילים באופני החשיפה המרובים שלה, בקידום והקדמת השפה והחשוב מכל, בקידום הבנת משמעות ומילות מפתח כאבני היסוד הראשונות. לגבי ילדים מהחינוך המיוחד הדבר נכון עוד יותר. אם תרשי לי אתקן במעט את שאלתך. שפת הסימנים אינה דואלית, שיטת התקשורת היא דואלית מעצם העובדה שהיא משלבת בין סימנים הלקוחים משפת הסימנים הישראלית - כי אנחנו כאן, בישראל - לבין השפה המדוברת. אולי כאן המקום לציין, שבניגוד לדעה הרווחת, יש שוני מהותי בין שפות סימנים שונות. אין שפת סימנים אחת שהיא אוניברסלית למרות שיש דימיון רב במילים הבסיסיות, בעיקר במונחים שהם איקוניים - סימנים המדמים מאוד את החפץ שאותו הם מסמנים. לגבי ילדים עם CP, לפני כשנה העברתי הרצאה לנושא בגנים המיוחדים של אסף הרופא, בראשותה של חיה דגן, שלא מעט ילדי CP נמנים עליהם. עם ילדים אלו מתעוררת לפעמים בעייה עם היכולת שלהם לסמן במדויק, אבל יש לנו פרוייקט מאוד מעניין שבשלב זה אנחנו מעניינים קרנות פרטיות לחינוך לשם קידומו והוצאתו לפועל. מילת המפתח כאן היא הבנה - הבנה שלך את הילד שכבודה במקומה מונח, אבל הבנה מדויקת יותר של הילד עצמו את העולם ויכולת מוגברת ליצירת ויזימת (היכולת ליזום) שיחה - ומכאן כמובן, קיום תקשורת טובה. בארצות הברית, תקשורת דואלית נמנית על אחת מתכניות ה"התערבות המוקדמת" מתוך ההבנה שככל שנקדים חשיפה - במינונים הנכונים כמובן, נשפר את סף הביצועים וגם את רמתם מאוחר יותר. פגים היא דוגמא נוספת לאוכלוסייה שמרוויחה יותר מחשיפה כזו מעצם היכולת לקדם מיומנויות שונות ולהקטין או לפתור בעיות בעודן בחיתוליהן. השנתיים הראשונות לחיים הן קריטיות וניתן להתחיל לעבוד עם התינוקות בשלב מוקדם כל כך (למעשה מגיל לידה או מארבעה חודשים אם רוצים לראות תוצאות תוך חודשיים לערך) ולפתח טוב יותר מיומנויות של תקשורת - מיומנויות המכילות גם שליטה מוטורית טובה יותר. באותה נשימה אני מחויבת לציין שאנחנו לא פועלים כמקבלי ההחלטות. התערבות בתהליך טיפול, ללא הסכמה של הגורמים המטפלים, סופה להיכשל או להפריע בדרך וזוהי אינה המטרה של אף אחד מהצדדים. כולנו רוצים בטובתו של הילד, בטובתם של הילדים.