בוקר של אור לכולנו :)
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
שיהא לכולנו יום מאושר במיוחד מי ייתן ויהא זה יום מרגש יום שבו תקבלי מכתב... ! מכתב בכתב יד שתזהי מיד, בכתב יד שלא ראית שנים, בכתב יד בלתי מוכר לחלוטין. מכתב מלא שבחים, מלא עידוד , מכתב תודה ואהבה. מכתב התנצלות מיצרנים עם פרסים לא צפויים . מכתב שמתחיל במילים "אנו שמחים להודיע לך כי............" מכתב עם בול זר ועיטורים מלהיבים. מכתבי מוכתם בדיו, בכתב יד עקום, מכוסים סימני נשיקות מכתב... לקבל מכתב. כמה זמן לא קיבלתי מכתב ממשי בדואר ? בתיבת הדואר שלי מחכים לי חשבונות... הודעות... ואיפה המכתב האחר ? לא המייל ? איזה מכתב אתן מאחלות לעצמכן היום ? מי השולח? מה יהא כתוב בו ?
בוקר אור אסנת יקרה ההודעה שלך גרמה לי קודם כל לחייך ואח"כ לדמוע... :-) לחייך, מפני שאת כ"כ צודקת: בדיוק חשבתי לא מזמן שאחת הפעולות שאני הכי פחות אוהבת לעשות היא להוציא את הדואר מתיבת הדואר, כי שום דבר טוב לא ממתין לי שם אף-פעם, רק חשבונות ארנונה וחשמל וגז וטלפון....זה יכול היה להיות כ"כ נחמד לו פעם אחת, לשם שינוי, הייתי פותחת את התיבה ומוצאת איזו הפתעה נעימה, משהו שיחמם את הלב ויעלה חיוך על השפתיים. יש לי חברת- נפש ש"הולכת" אתי עוד מתקופת ביה"ס היסודי, שנים שנים. כשהיינו ילדות גרנו בשכנות זו לזו, מרחק של 5 דקות הליכה בסך הכל. נהגנו להשאיר מכתבים/כרטיסי ברכה או סתם כמה מילים כתובות בתיבת הדואר האחת של השניה, וזה כמובן בנוסף לעובדה שהיינו מתראות ממילא כל יום בביה"ס, אבל זה היה עוד סוג של תקשורת נעימה כזו, זה היה נעים לדעת שממתין לנו משהו נחמד בתיבת הדואר שהוא רק עבורנו, ואני משערת שבהיותנו ילדות זה גם מילא את הצורך של "להרגיש כמו מבוגרות", כי אם אנחנו מקבלות דואר משל עצמנו אז אנחנו בטח מבוגרות... :-) ההודעה שלך עשתה לי חשק לעשות את זה שוב, לזכר ימים עברו. אמנם כיום אנחנו כבר לא גרות במרחק 5 דקות הליכה זו מזו (עברנו ל- 15 דקות נסיעה בלבד, לשמחתי הרבה) אבל נראה לי שאני עומדת להפתיע אותה עם איזה מכתב קצר עם כמה מילים חמות ואוהבות - תודה על הרעיון יקירתי ! אולי באותה הזדמנות אני אפתיע גם את בן זוגי... ? הסיבה שדמעתי כשחשבתי על השאלה שלך (ממי הייתי רוצה לקבל מכתב) היא כי מיד עברו לי הרבה תשובות אפשריות בראש, אבל אני חושבת שעמוק עמוק בפנים, (מכירה את המקום הזה ? המקום שכמעט מפחיד לגעת בו כי קבורים בו הרבה מאוד רגשות כואבים, אכזבות וזיכרונות מרים שרוצים למחוק ואי אפשר) יש מכתב שהייתי מאוד רוצה לקבל אבל אני יודעת שאין שום סיכוי שבעולם שאזכה לקבל אותו. הייתי רוצה לקבל מכתב כזה מאבא שלי, הייתי רוצה שהוא יבקש סליחה, אבל האמת היא שיש סיכוי סביר יותר שאקבל מכתב ממפעל הפיס שמודיע לי שזכיתי בשבעה מליון שקלים בלוטו (ואני לא ממלאת לוטו....) כנראה שיש מכתבים שלעולם לא ייכתבו, ואנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה. שיהיה יום נפלא שירה
כמה שאני רוצה לחבק אותך (יום שישי כנראה אני בקרבתך !) את גורמת לשלל רגשות לצוף לי כשאני קוראת אותך חיוך ודמע צחוק וצמרמורת זיכרון ותקווה הכל גם יחד. גם המכתב שאני מייחלת לו הוא מאבא שלי. מגן עדן. כולי תקווה עבורך שעוד יגיע היום בו תמצאי מכתב או לפחות סימן מאבא שלך ובו התחלה של שיח. אני נזכרת בימים של מעריב לנוער. התיבה שלי התפוצצה ממכתבים מכל מיני חברי לעט שאספתי עם השנים. התמונות שהייתי מקבלת, המילים, הסיפורים, החוויות ואף המזכרות. עונג של ממש. זו מן תמימות שעושה רושם שלא תחזור עוד בעידן הדואר האלקטרוני. כל כך פשוט וקל... רק ללחוץ על שלח ודי. אני מקנאה בחברתך שתקבל ממך מכתב שכזה. אני יודעת בוודאות שהתגובה שלה תהא נרגשת ושמחה עד מאוד. שמחה שנתתי לך בעקיפין רעיון שכזה אוהבת אותך המון אסנת.
